אני שחקן כדורגל. אילו רק היה מגיע הכדור אל רגליי כבר הייתי רץ ומכדרר, חולף על פני שחקן ועוד שחקן, מטה את גופי לימין ולשמאל, מקפיץ על הברך, מטעה, מביט אל הקהל, עובר את השוער ומבקיע שער, נבלם רק על ידי הרשת ושאגות האוהדים – אבל איש אינו מוסר לי, שאר חברי הקבוצה מתמסרים בינם לבין עצמם ללא תכלית, מדשדשים במרכז המגרש, צועקים זה אל זה – אולי צועקים אלי, בחולצותיהם שצִבען כצבע חולצתי, במכנסיהם השחורים, בקולם הדומה לקולי, בפניהם הנעווֹת, במספרים שעל חולצותיהם שהם מִספּרִי.
דרור בורשטיין
מתחת לשולחן 