התבהרות רגעית

 

יעל סקלייה, נוף אל העיר העתיקה, שמן על כותנה מודבק לקרש, 20X25 ס"מ, 2006

 

 

בגלריה חדשה לאמנות ברחוב רוטשילד הוצגה תערוכה קבוצתית ראשונה. כמה מילים על אחד הציורים, שלצערי לא הוצג בתערוכה אבל נמצא בגלריה (ובקטלוג התערוכה). נוף של יעל סקלייה. הדבר הראשון שמושך את עיני הוא המהלך של היפתחות השמיים מהצד השמאלי לכיוון ימין. הצבע נעשה פתאום דליל מעט יותר, ואור בוקע וממלא את העולם המצויר. כמה מפעים להתבונן בכתם הלבן הזה בין העצים, להבין כי מקורו באותה פריצת אור שרק נרמזת שם למעלה. האור הזה נופל על הבית, נופל על קיר החומה שהבית בנוי "עליה", כלומר מוסתר על ידה, והוא שוטף למטה, אל מין משולש השולח אותנו מיד החוצה, אל שולי הציור, ובתנועת סיבוב פרסה שוב, בשוליים השמאליים, למעלה, אל הרקיע. הנה מה שעושה הימנעות כמעט לא מורגשת, שתיקה אחת בציור, מעט פחות חומר שהופך בבת אחת לחשוב כל כך, מעניק לציור כולו חיים. ואז רואים גם איך החומה מצייתת לצו השמיים הזה, נפתחת גם היא, מוארת, מתקלפת, סוגרת אבל רוצה לפתוח, איך אור המשולש שקודקודו למטה עונה למשולש הגג.

ויש כאן עוד דבר – כתם שחור בצד ימין. איני יודע מה זה וגם איני שואל. אולי זה רק הד לפתח של הבית, משהו שאין לו שם אבל מחזיק את המבט, כאילו עין ימין של הצופה תלויה בו, ועין שמאל תלויה בכל שאר מה שיש: הבית, העצים, הקיר. אני מביט בו שוב, בכתם הזה, ורואה שיש לו מין תאום: הכתם הלבן בצמרות, מין מרובע שצורתו דומה, עם "שפיץ" בכיוון ההפוך. ובין הכתם השחור שבימין והכתם הלבן המסנוור, ממש באמצע, עומד לו קיר הבית הבהיר, ובתוכו הפתח שאין לראות מבעדו, והגג, שמתוכו כמו בוקעת ועולה אותה התבהרות רגעית של הרקיע, מסך שנפתח כדי להראות את מה שיש.

7 מחשבות על “התבהרות רגעית

  1. החומה מזכירה לה טקסט מאוד מסוים מתוך סיפור של ישראל ברמה, שמתחיל בקיר לבנים באור שעת בוקר מאוחרת

  2. ממש מפעים וגם אותי תפס האור, הדרך שהוא עושה, האופן שבו הוא מתפשט, אבל אני ראיתי דברים אחרים. הבית לא עומד על החומה אלא אכן מוסתר על ידי החומה. האור מגיע מימין ויש לו גוון כזה טוב ומאוד ישראלי בהרגשה, בין עכרוריות לבין זהביות, נֹגה נורא ישראלי. המשולש מצד שמאל למטה בחומה הוא צלע של עמוד מלבני שיוצא מן החומה הוא מוצמד לחומה. זה מעניין כי בדרך כלל, אותו משולש שמשוקע בחומה,היה אמור להיות מוצל בהשוואה לחומה, אבל הוא דווקא מואר יותר ממנה, האור נזרק כאילו לתוכו משיכת המכחול נראית ממש אלגנטית שם על המשולש וזה מדליק ומוביל את המבט. ציור נהדר, האופן שבו האור מתפשט על הבד ועל העצמים ממש נהדר

  3. שכבת צבע ורודה מכסה על שורת הלבנים, כמו בנסיון כושל לכסות על הכרסום החשאי האוכל בהם, נוקר בפינותיהם, משוחה בכמה הטחות מיברשת רשלניות המושכות קו על קו בכיוונים משתבשים וקטועים. זיפים נשורים דבקו בצבע ונהדקו לקשתות קטנות של פקיעת פני השטח הבלתי אחידים. צבע ורוד עד מחצית הגובה ומעליו קליפות על קליפות של צבעים נחשפים, וסדק אפל הפותח את הקיר הפנימי, זה שמאחורי קיר הלבנים המוסטות פנימה ומשנות את תאימותן זו לזו, רץ בהם כהתגלות פתאום, כתשליל של ברק חד.

  4. לאיה, את כמובן צודקת, תיקנתי מעט את הניסוח. הכוונה שבציור יש מעין השטחה של העומק והבית נראה כמו צומח מהחומה ויושב עליה, כהמשכה.

    לאיתי, יש בזה משהו, אם כי יש משהו יותר מסנוור בנופים של ברמה, קייצי יותר, פחות קל-

  5. נכון יש מעט השטחה, זה כנראה חלק מהקסם שבציור. נורא מעניין באיזה טכניקה הוא נעשה. אבל טוב אולי אני מתחילה לחטט יותר מדי…

סגור לתגובות.