מתוך הספר "בְּמקום שֶמים מתמזגים במים אחרים" (1985)
מאנגלית: דרור בורשטיין
בעודי חותך את הגבעולים מסל
תותים בנפח ליטר – הראשונים
באביב זה – מצפה לאיך
שאוֹכל אותם הלילה, כשאהיה
לבדי, בתענוג (טֶס רחוקה),
נזכרתי ששכחתי להעביר לה
הודעה בזמן ששוחחנו:
מישהי שאת שמה שכחתי
התקשרה לומר שהסבתא
של סוזאן פּאוול נפטרה, פתאום.
המשכתי לעבוד עם התותים.
אבל נזכרתי, גם, כשנהגתי
בחזרה מהחנות. ילדה קטנה
על גלגיליות, נגררת לאורך
הדרך על ידי הכלב הגדול הידידותי-
לְמראה הזה. נופפתי לה.
היא נופפה בחזרה. וצעקה בחריפות
אל הכלב שלה, שהמשיך לנסות לרחרח
בְּעשב התעלה הנעים.
כמעט חשוך בחוץ עכשיו.
תותים מתקררים.
מעט לאחר מכן, כשאוֹכל אותם,
אזכר שוב – לא על פי סדר
מסוים – בטֶס, בילדה הקטנה, בְּכלב,
גלגיליות, זיכָּרון, מוות, וכו'.
מתחת לשולחן 