18 תגובות בנושא “שופן, בלדה מספר 1 בסול מינור, 6 ביצועים

  1. איזו שעה נהדרת. תודה.
    ביום שני השבוע ישבתי לכתוב על נגינה בפסנתר ועל מסע. כתבתי ולא השלמתי, גם משום שחיפשתי ביוטיוב קטעים שידגימו את מה שאני רואה בעיני רוחי, ואבדתי כיוון.
    הנה שורות אחדות מהמחשבות הלא ערוכות עד תום שלי:

    נגינה בפסנתר היא מסע, פיזי ממש, תנועה בתוך העולם, צליחה של העולם. הגוף המנגן דרוך כולו לעולם… והצלילים צולחים את העולם…
    ולפעמים נגינה היא כמו דאייה מעל לשביל. כשאני חולמת שאני עפה, אני חולמת את עצמי דואה מעל לשבילים…
    נגינה היא מסע טקסטואלי. אין מסע שאינו טקסטואלי. תראו איך גלן גולד, למשל, וגם דיוויד פריי, למשל, מתמללים את המסע בשעה שהם מנגנים אותו.
    הכל טקסטואלי והכל גופני. והכל בעולם ומוסיקה בכל.

  2. ריכטר.
    מהרגע הראשון היה ברור, כבר לא רוצה לעבור לשמוע את צימרמן. הייתי בטוחה שאני אעצר ברובינשטיין כי הביצועים שלו תמיד כ"כ סמכותיים ואינטליגנטיים ומשכנעים, את צוחקת על עצמך שהתפתית כ"כ בקלות לשמאלץ הזול של האחרים, אבל ריכטר… הכי רגיש, הכי חם, הכי אנושי איכשהו. נורא מעניין גם להשוות קטעים ספציפיים – כל אחד עושה את זה אחרת לגמרי, וכמעט תמיד זה נשמע נכון באותה מידה.

    ואצלך?

    (אופס, גם על אראו דילגתי לעת עתה)

    1. אני מבין את תגובתך לריכטר. הוא כאילו הכי רחוק מהקוטב הוירטואוזי. של קיסין למשל. ואני מאוד אוהב את קיסין. אגב, פעם בניו יורק עמדתי באיזו חנות בסביבות רחוב 60 ונכנס מישהו לחנות, כנראה שליח, ושאל אם מישהו יודע איפה גר "אבגני קיסין". שכנראה גר שם ממש ליד. יש עמימות מושכת אצל ריכטר, כאילו הוא ניגן את זה בחורף.

  3. איזה יופי של בחירה… בשיעורים שלי על שופן אני מביא השוואה של חמישה ביצועים (מדיסקים) לבלדה הספציפית הזו, כולל גם פרהיה ואשכנזי. את השמות אני כמובן מגלה רק אחרי ההשוואה והציינון, ואיכשהו פרהיה תמיד לוקח ברוב קולות 🙂

    לאחרונה הצטרפו למדף שלי גם ביצועים פחות אורתודוקסיים- כמו סטפן יו, אלכסנדר ת'רו, וארתור שונדרווד בפסנתר פטישים (נשמע כמו ילד שמנגן בפסנתר צעצוע).

    מבין אלו שהבאת פה יש לי חיבה מיוחדת לאראו. פסנתרן נהדר בהרבה דברים, ומושמץ שלא בצדק לדעתי.

    האם אתה מכיר את הקישור-לכאורה של הבלדה ל"קונרד וולנרוד" של מיצ'ייביץ'? יש ויכוח אם הוא אכן קיים, אבל אם כן הוא אמור לספק הצצה לגבי איך היצירה "אמורה" להישמע ע"פ התכנית (כלומר הפואמה).

    ושוב תודה על היוזמה!

    1. כן, זה זכור לי במעומעם, אבל היוטיוב הוא דוגמה, לדעתי, לאי הצורך בקישורים נרטיביים. בסרטון של צימרמן מי שהעלה את המוזיקה שם תמונות של ורשה ממלחמת העולם השניה… גם מבחינת תמונות המלחמה שקיבלו פסקול לא רלבנטי ובוודאי שמבחינת המוזיקה. בבלדה שהזכרת אין את הממד האנכרוניסטי של הסרטון, ועדיין יש הרגשה שאין בזה צורך.

  4. השתתפתי במשחק, אבל הגבלתי את עצמי לשתי הדקות הראשונות מכל ביצוע. אני קצת ספקן לגבי השוואות באיכות השמע שמאפשר היו-טיוב (אצלי לפחות המחשב מחובר למערכת סטריאו טובה).
    .
    על כל פנים, במגבלות האלה, הביצוע של רובינשטיין הוא הטוב בעיני. איכות ההקלטה אצל הורביץ איומה. קיסין מעניין אותי וגם ההקלטה שלו טובה.

    1. לפני חודשיים העלינו להשוואה – בקבוצה שממשיכה להתכנס בימי שלישי בביתו של רפי לביא ביוזמתו של אמיר מנדל – את הבלדה השלישית. חיפשתי ומצאתי את ההעדפות שרשמתי אז. המועדפים שלי היו דמידנקו, קיסין ורובינשטיין. הייתי היחידי בקבוצה שאהב גם את הביצוע של פוליני.

  5. חיפשתי לשווא יוטיוב עם מרתה ארחריץ' – היא אולי הגדולה מכולם.
    וחשבתי עוד קצת על ריכטר, למה אני איכשהו תמיד בסוף מעדיפה אותו למרות שאולי לא מסכימה איתו בפרשנות לכל קטע בפני עצמו, וכו' [ואגב עומר אם השתמע שאני מזלזלת באראו כלל וכלל לא!! פסנתרן דגול ואני מאוד אוהבת, בבטהובן, שומאן וכו']
    אני חושבת שיותר מהאחרים יש לו סאונד מאוד מיוחד, מאוד 'פילוסופי', תמיד יש תחושה (תקשיבו לביצועים של באך שהוא עושה, למשל) שהוא מקשיב למרקם הצלילי שנוצר בכל רגע נתון – ובו-זמנית מרגיש כמובן את המבנה, את האמירה ואת הכיוון של המוזיקה (מבלי להטרים אף פעם מה שהולך לבוא: אחד האתגרים הכי קשים בנגינה, אני חושבת, ואני לא בטוחה שוירטואוזים כמו קיסין או הורוביץ עומדים בו)
    איך שלא יהיה כיף לדבר על זה… 🙂
    תודה

  6. מתשע וחצי בבוקר אני מחפשת את הביצוע שלו ברשת, ללא הצלחה, אבל בעיניי המבצע הבלתי-מעורר של הבלדה הזו הוא תמאש וסארי (במסגרת החיפושים שלי ראיתי שמעריץ נלהב בן ארצו אמר עליו שהוא לשופן מה שגלן גולד לבאך). בכל אופן, ב-65 הוא הקליט את שופן לדויטשה גראמופון:

    http://www.amazon.com/Chopin-Nocturnes-Waltzes-Ballades-Scherzi/dp/B000065TUY/ref=cm_cr_pr_pb_i

    (צריך לשמוע כדי להבין את חוסר הנחת שהוא מכניס לשופן, ואני שוברת את הראש איך לשכנע שמגיעה לו הזדמנות מחוץ לרשת…
    נדמה לי שאפילו בַּ-crowd pleaser הזה – http://www.youtube.com/watch?v=7NO6TXnrB8A – אפשר לראות שיש בשופן שלו איזה מתח אפל, אופל בעצם, שמבצעים אחרים נעצרים על סיפו, במקרה הטוב. כשאני משווה את זה, למשל, לביצוע של הורוביץ – http://www.youtube.com/watch?v=x93pwAvUkAA&feature=related
    פתאום הגישה החיננית-קלילה-ענוגה-עם-קצת-נגיעות-של-קודר נראית סתמית (אמרתי סתמי על הורוביץ?!). נסה וראה.

  7. תודה על סקר הרוחב המקסים. אני חש מחויב מאהבה גם לתרום את הפסנתרן "שלי", איוון מוראבק.

      1. אם כך, אני ממליץ לך להאזין לנוקטורנים בביצועו. זו חוויה מאוד מרגשת.

  8. רק לאחרונה 'גיליתי' את אראו. השופן שלו לא רע!
    24 הפרלודים שלו אמנם די קונבנציונליים, אך מתחרים היטב עם הביצוע של פוליני, למרות שהאולטימטיבי היה ויישאר פוגורליץ', בכל מה שקשור לשופן.

סגור לתגובות.