רעש זמזום נשמע מהחדר הסמוך הבוקר. חשבתי שהמנורה עומדת להישרף, אבל כשנכנסתי לחדר ראיתי אותה, שרועה על גבה, מפרפרת. שפירית. משהו הסתבך ברגליה, חתיכת מוֹך. הצלחתי לשחרר את הלכלוך בזהירות, אבל השפירית לא עפה משם. תנועותיה היו אטיות. השפירית היא החרק המהיר ביותר בטבע. אבל השפירית הזו הייתה דוממת כמעט. הנחתי אותה על ספר שהיה שם במקרה. לא ידעתי מה לעשות, השפירית אוכלת חרקים. אין לי חרקים. הנחתי לפניה חתיכת פלפל אדום. היה נדמה שהיא אוכלת אותו במאמץ.

כנף אחת שלה, הבחנתי, הייתה כמו נגוסה, קרועה בקצה. האם פצע זעיר כזה מונע ממנה לעוף? קשה להאמין. יש לה ארבע כנפיים ועיניים ענקיות. כל ראשה כמעט עיניים. היא יכולה להביט בראייה היקפית. השפירית זעירה ביחס אל גופי, כמובן, אבל כשמשווים את גודל העיניים, ההבדל מצטמצם מאוד. אני מביט בעיניה, ברור לי שהיא רואה אותי. אני מברר באינטרנט איך נראית שפירית גוססת. השפירית הזו גוססת. בקושי נעה.

אני ממשיך להתבונן בה. ואז, לפתע, היא מקפלת את גופה פנימה, במחווה סתומה. אילו היה לה עוקץ, הייתי חושב שהיא מנסה לעקוץ את עצמה. כנפיה, שחפפו אלה את אלה בשני זוגות, נפרשות פתאום וכל הארבע נראות. היא מזדקפת, ואני נדרך ומאמין, לרגע אחד, שהפלפל חולל את הנס, שחוללתי תחיית המתים. לשווא. היא מתיישרת, נכנעת. עדיין לא מתה, אני מזהה תנועת גוף קלה, מעין נשימה.

שְׁמָן באנגלית הוא dragonfly, שילוב של דרקון וזבוב. הן חיות שני חיים. כזחל הן יצורי מים. עם הבקיעה הן מתרחקות מן המים והופכות ליצורי אוויר. יש להן רגליים אך הן לא מיטיבות ללכת. השושלת שלהן נמשכת כבר למעלה מ-300 מיליון שנה. הן עפו, גדולות משהן היום, עשרות רבות של מיליוני שנים לפני הדינוזאורים. מאובנים בני עשרות מיליוני שנים מגלים דמיון לשפירית, שהעברתי בינתיים אל עלי העציץ.

היא אוספת את רגליה וכמעט שלא נעה עכשיו. אני נזכר באחד הפסוקים הפשוטים והמצמררים ביותר בתנ"ך, מסוף ספר "בראשית": "וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה", נאמר על יעקב אבינו רגע לפני מותו. מי שכתב את הסיפור ראה את הפרט הזה, והיה חשוב לו להצביע על התנועה הזו דווקא. למה, לא נדע. אבל אנחנו מבינים את המבט הזה כאילו נראה ונכתב היום. ואז הפסוק ממשיך, "וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו". מה שמתחיל כתנועת איסוף פשוטה הופך, באותה נשימה, לָאיסוף הגדול. וַיֶּאֱסֹף – וַיֵּאָסֶף. עכשיו כנפיה של השפירית נעות רק מכוח רוח קלה הנושבת בהן. הכנפיים האלו מרושתות נימים, כמו עלה. בניסיון אחרון אני מפריח אותה באוויר, אולי תמריא. אבל היא נופלת כאבן אל הגגון של דירת השכנים. אני חוזר לדירה, מבוהל קצת. אחרי כמה רגעים אני מבחין בה, בפעם האחרונה, נישאת במקורו של אחד הדרורים אל גג הבניין שמנגד.

17 תגובות בנושא “תמונות של בשר (5): השפירית

  1. קטע יפה. הוא מרתק ונדיר בדיוק בגלל שהוא מצליח לדבר על שפירית אחת. אבל זה ניסיון שמופרע פעמיים. במילים האחרונות (נישאת במקורו של אחד הדרורים) שמרגיעות את הבהלה, ומעדנות את המוות החד פעמי לתוך נרטיב המשכי של שרשרת מזון – התגובה של סיריא מתייחסת לזה.
    גרסא אחרת של המתח הזה נמצאת בין הפסקה השלישית לרביעית. מ-"אני ממשיך להתבונן בה" השפירית הפכה לסיפור של רבים, זה שמוכר לנו יותר: "שמן באנגלית..". מה התפקיד, התרומה, הנוכחות של הידע הזה ברגע פרטי של מוות?

  2. ממש התחברתי………..בילדותי היה הכנוי שלי "שפירית" – פשוט מתחרז עם שמי. אבל מאז מרגישה ממש שפירית. כמעט היה נראה לי שהספור נכתב עלי

  3. גם אני אהבתי את הקטע. הוא סיפורי והאופן בו נבנה עושה אותו מושך ונוגע. חוץ מזה דווקא הייתה תקווה בסוף – אולי הדרור נשא אותה עבור הגוזלים בקן 🙂

  4. כה נוגע ללב.
    גמני מעדיפה שגופי,לאחר מותי,ישביע מישהו,לאו דווקא את תולעי האדמה.
    כתבת באופן מרגש.תודה.
    טליה

  5. הדיוקן העצמי האחרון שציירתי, בשבוע שעבר, היה דיוקן עצמי כשפירית. כמו בשאר ציוריי, גם כאן לא ליווה השכל את תהליך הציור. בזמן הציור אין מחשבה. בזמן קריאת הרשומה שלך עדין לא "עיכלתי" את הציור החדש ולא היה לי מושג מה גרם לי לבחור דווקא בשפירית. הדיוקן הוא מסדרת האגדות – עליה אני עובדת כבר מעל שנה. ברבים מהציורים נראה נוף של ביצה (Swamp). השפירית היא עבורי, כנראה, עוד אחד מהסמלים של איזור עם מים. כנפיה באמת כל כך דקות ועדינות.

    לגבי הפסוק על יעקב אבינו – נזכרתי שבניגוד לפעולת איסוף הרגליים המזוהה כאן עם מוות, בשפה הצרפתית יש דווקא ביטוי הפוך – "לצאת עם הרגלים החוצה" – שפשרו למות.

    אחרון חביב – הציור דיוקן עצמי כשפירית: http://ayeletavni.files.wordpress.com/2011/10/img_2720.jpg

  6. תודה על הרשומה היאה לשפירית – יצור עדין בעל אורח חיים נוגע ללב: ה"ילדות" שלו עשויה להימשך עד 6 שנים! ואילו חייו כבוגר קצרים עד כאב – חודש אחד בלבד (אם ניצל מציפור או עכביש…). ועוד לא אמרנו דבר על פלא המטאמורפוזה. יגאל

  7. שמע, הזכרת לי את אחותי שמצאה פעם זבוב מלופף בקורי עכביש, וישבה עם סיכות ראש לחלץ אותו משם. אין הרבה אנשים שרואים חרק גוסס ומנסים לעזור לו.

סגור לתגובות.