יואב אפרתי, מלאכים, גלריה בזל, רח' השל"ה 1, תל אביב
אחד השרידים החומריים היחידים מילדותי הוא ציור זה של מלאך, שציירתי בגן הילדים, בערך בגיל 5. הוא מצא את דרכו לאחד מספרַי. מישהו בהוצאת הספרים יעץ לי לא לתת לו לעמוד על הכריכה, הדימוי עני מדי, נאמר לי, לא צבעוני ולא מפתה. אבל המלאך ביקש אחרת, ונעניתי. לא חשבתי עליו מיד כשעמדתי מול המלאכים של יואב אפרתי, שהם באמת מרגשים ביותר, שבריריים כשפיריות אנושיות. אני חושב על הרישומים כ"Life-Size", גודל אמיתי, 1:1. כלומר, שאלו מלאכים קטנים מאוד.
חלקם נטולי כנפיים, אולי אנשים ואולי מלאכים-לשעבר, חלקם בעלי כנף אחת (אולי בגלל שהם בצדודית ואולי לא בגלל זה), מיעוטם בעלי שתי כנפיים. טבע הרישום של אפרתי מקשה על זיהוי המלאכים, וכך קשה לדעת אם לפנינו כמה עשרות מלאכים, פרטים בודדים מתוך לגיון עצום, או, כפי שאני נוטה לחשוב, רק שתי דמויות קבועות שרוקדות מעין דואט אינסופי של מחוות והעמדות, מעין "תמונות מחיי נישואין". על פי רוב המלאכית האישה "חזקה" יותר, נושאת את המלאך המקופל (כמו בסיפור "כסף קטן" של יהודית הנדל) "כמו כרית", או אוחזת אותו בקדקודו ומעבירה הלאה (לאן?). פעם היא מכונפת והוא ללא כנף, ופעם היא ללא כנף והוא כן, אך בשני המקרים היא נושאת אותו. לכל מלאך יש כאן מלאך-שומר, לפעמים הוא פועל לטובתו ולפעמים הוא לא יכול.
אחד המלאכים, העומד או מרחף שלוב ידיים ומביט למטה, ארוך כעט, כקולמוס. אפשר כמעט לאחוז בו ולרשום משהו. יש משהו מלאכי ברישום, במובן שהיד מקבלת כנפיים, ולפעמים בכנף אחת די. ובתנועה מהירה נתפס משהו, נולדת צורה חדשה.
מלאכים מזוהים עם התרבות הנוצרית (כך במאמר היפה של יובל בן-עמי בקטלוג), אבל הם כמובן היו אצלנו קודם. במובן מסוים האיסור על "פסל ומסכה" נראה שצריך היה לחול גם על ייצוג מלאכים, וקיומם העברי כטקסט, שלא מאפשר ציור מפורט ונאמן חזותית, הוא אך מתבקש (קפקא ביקש שלא יציירו את השרץ שהפך אליו גרגור סמסא).
בתערוכה הזאת הבנתי פתאום עד כמה תולדות האמנות הנוצרית מלאות באלפי כישלונות, שהפכו לנורמטיביים וחוזרים-ונשנים, של ציורי מלאכים (ילדים, נשים, גברים, כולם "ריאליסטיים" ובעלי בשר ועור, דהיינו בלי שמץ של ספק שגויים לגמרי). המלאך מבקש שלא להצטייר, ממש כמו האל. "ויאמר לו מלאך ה', למה זה תשאל לשמי והוא פלאי". ואם כבר מציירים, חייבים למצוא דרך עקיפה. אפרתי מצא דרך, ודווקא בגלל הקו האלמנטרי, הקרוב לאיור ילדים, הוא לא מתיימר לייצג מלאך כגוף, אלא ליצור תנועה. מלאך כקו. קו תקשורת. חוט מוליך.
בספרי הקודש שלנו מופיעים ופועלים מלאכים, כמו בסיפור אברהם המארח, בסיפור לוט, גירוש ישמעאל ועקדת יצחק. הופעתם מעוררת תמיהה, שכן לא ברור מתי נבראו. בסיפורי הבריאה אין להם זכר. קריאה בספרים החיצוניים מגלה את קיומם שנמחק. אפשרות להסבר המחיקה הזאת הוא, בקצרה, עליית התרבות הרבנית המתגבשת אחרי החורבן, שלא אהבה את המקשרים הללו בין שמַים לארץ, מתוך האֶתוס החדש של "לא בשמַים היא", כלומר האתוס של יהדות "אופקית" של בין אדם לחברו בתיווך אדם שלישי, כמו רב או חכם, ולא יהדות "אנכית" של בין אדם לאלוהים דרך תיווך הנביא והכהן, ובעיקר – המלאך, שהוא מתווכם של המתווכים, חוליית הקשר בין הכהן לשמַים, ולעתים גם בין הנביא לשמַים. אחרי חורבן בית שני, כשהכוהנים איבדו את מקום עבודת הקודש, ירדה גם קרנם של המלאכים, יחד עם ירידת קרנם של הנביאים.
הן ביום הראשון ברא את השמים ממעל והארץ והמים וכל הרוחות העומדים לפניו. ומלאכי הפָּנים ומלאכי הקדושה, ומלאכי רוח האש, ומלאכי רוח סערה, ומלאכי רוחות ענני עלטה. ומלאכי הברד והכפור ומלאכי העמקים הרעמים והברקים, ומלאכי רוחות הקור והחום הסתיו האביב החורף והקיץ. ומלאכי הרוחות לכל מעשיו בשמים ובארץ ובכל העמקים ומלאכי החושך והאור והשחר והערב אשר הכין בחכמת תבונתו. ואז ראינו מעשיו ונברכהו ונהללהו על כל מעשיו, כי שבע מלאכות גדולות עשה ביום הראשון.
הפסוקים האלה מופיעים בפרשת בריאת העולם ב"ספר היובלים", אחד הספרים החיצוניים (כלומר הספרים שההנהגה היהודית הרבנית שאחרי חורבן בית שני החליט להדיר מהקאנון המקודש ואף לאסור על קריאתם). "היובלים" הוא גרסה אחרת של ספר "בראשית", שנכתבה ככל הנראה במאה השנייה לפנה"ס על ידי כוהנים שנושלו מן המקדש עוד לפני החורבן (בגלל מכירת הכהונה בכסף ועליית בית חשמונאי בסביבות שנת 150 לפנה"ס) ונתגלתה במגילות מדבר יהודה. וקל לראות שהפסוקים המובאים למעלה כמו נמחקו בעריכה בטוש שחור עבה. נותרו השמש, הירח, המים וכדומה.
הילד אולי יודע על מה שמתחת למחוּק. איני חושב כמובן שהמלאך שלי הוא יצירת אמנות, אבל אני חושב שהוא יכול להבין בקלות את המלאכים של אפרתי, שהם מאותה שכונה.
הדובר בקטע ב"ספר היובלים" הוא בעצמו מלאך, ולא קול אנונימי כמו בספר "בראשית". מלאך מספר על בריאת המלאכים, דהיינו על בריאתו-הוא. אני מדמיין את המלאכים של יואב אפרתי כנציגים רחוקים של התיאור הזה, כפליטי היום הראשון של הבריאה שנמחקו מן הספר הקדוש – מחיקה קשה, יש לציין, שהרי הנמחקים לא היו אלא היצורים הקרובים ביותר לרוח ולא, נגיד, איזה משנה למלך. כתיבתם על הניירות הפשוטים האלה היא, לכן, משום מעשה בראשית.
מתחת לשולחן 
למלאך שלך אין ידיים (כלומר יש לו ספק יד נוצה מבוטלת על ידי הכנף) והוא מרחף בין ירח לדג מעופף. למלאכית של אפרתי יש עקבי ציפור.
אלה מלאכים נהדרים אבל המלאך הכי אהוב עלי הוא עדיין משכונה אחרת http://wp.me/pSKif-jH0
אהבתיאהבתי
תודה, פ"א אכן ראה את הקוויות הדקיקה הזאת בתוך גופי המלאכים, גם האנושיים. אחרים ראו דברים אחרים, כמו למשל האור בכמה מהמלאכים של פיירו. או החושך במלאכים של קרווג'ו…
אהבתיאהבתי
לא נכון לקבוע חד משמעית שהספרות הרבנית שאחרי החורבן מחקה לגמרי את המלאכים. בספרות ההיכלות וספר יצירה, יצירות חז"ליות רבניות בסופו של דבר, יש שפע של מלאכים. גם בספרות המדרשית פה ושם. למעשה גם בסיפור הבריאה (השני) המקראי מסתתר מלאך, בסופו. רש"י טוען שזה מלאך חבלה דווקא: "וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן-עֵדֶן אֶת-הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת-דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים" (בר' ג:24).
לדעתי הציור שלך מעניין ויפה יותר משל אפרתי
אהבתיאהבתי
תודה. ספרות ההיכלות וספר יצירה הם למיטב הבנתי בדיוק המשך של הזרם המיסטי שלא הפך להיות הזרם המרכזי של היהדות ההלכתית. אני למשל, לא שזה מוכיח משהו, לא שמעתי את שמעם ולו פעם אחת בכל שנות לימודי במערכת החינוך הדתית (כפי שלא שמעתי דבר וחצי דבר על חסידות, שבתאות, הספרים החיצוניים ולהבדיל ראשית הנצרות).
נכון שיש מלאכים, והמלאכים מופיעים וצצים אכן עוד במקרא, אבל אפשר לחוש את המקומות שבהם הם נמחקו. כלומר, יש בהם "מאבק" עריכתי מוחשי. למשל, בספר היובלים השטן, שהוא סוג של מלאך ("השר משטמה") מופיע בתפקיד מרכזי בסיפור עקדת יצחק, כמסכסך בין אלוהים ליצחק. במקרא תפקיד כזה מופיע באיוב, אבל בסיפור העקדה הוא נמחק. כך גם בספרים חיצוניים אחרים, כמו "ספר אדם וחווה", שבו השטן הוא ה"מפעיל" של הנחש, מפעיל שיש לו מניעים ורגשות – במקרא זה נמחק.
אהבתיאהבתי
אתה לגמרי צודק בעניין המחיקה והמאבק העריכתי. העורך שידוע בשם "דויטרונומיסט" השתיק באופן שיטתי את זכרו של "מלאך ה'" שבמקורות קדומים מוליך את ישראל במדבר, מביא אותו לארץ ומגרש מפניו את העמים (למשל "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ; וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי. הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל-תַּמֵּר בּוֹ", שמות כ"ג). הדויטרונומיסט שלל את האמונה בקיומם של מלאכים, של "פמליה של מעלה", וכך הוא העלים בשיטתיות מהטקסטים שנפלו לידיו את הביטוי השכיח "יְהוָה צְבָאוֹת" שמרמז על צבא שמימי שסר למרות ה'.
אבל עדיין, הדויטרונומיסט (או רמב"ם הרציונליסט לצורך העניין) הם שני קולות בתוך הפוליפוניה העשירה של השיח היהודי. המלאכים, כמו הסחים, הם בכל מקום. השטן מופיע במדרש על העקדה (מבשר לשרה על מות יצחק ומביא למותה), בבראשית רבה דורש האל מהמלאכים להשתחוות בפני אדם הראשון. אגב, בקוראן השטן הוא שמפתה את חוה לטעום מהפרי האסור ונראה לי שהרעיון שאול מאיזשהו מדרש.
אני לא בקיא בענייני שוליים מול זרם מרכזי ביהדות ההלכתי אבל אני חושב שהיום יש תור זהב של ממש במיסטיקה יהודית. זה סוד גלוי לכל דורש. יש "מרכז קבלה" ליד הבית שלי וכל מי שרוצה מוזמן להיכנס. כשמדונה ביקרה בארץ הם קישטו את החזית בבלונים. וזה לא עניין חדש ביהדות ההלכתית. אחד החיבורים החשובים ביותר של רב סעדיה גאון, ממנסחי הזרם המרכזי ביהדות הרבנית במאה ה-10, הוא פירושו לספר יצירה. זה לא קנון כמו התלמוד הבבלי אבל זרם מרכזי בהחלט כן.
והנה מלאכית:
אהבתיאהבתי
תודה, ט', "יְהוָה צְבָאוֹת", זה מסביר כנראה את המלאכים המפליאים האלה של האחים לימבורג http://maritbenisrael.files.wordpress.com/2013/03/aa9ddb.jpg (פרט מתוך ציור של נפילת המלאכים), רק הקובעים המשוכים על פניהם נותרו מסתוריים.
ודרור, גם עלי המלאך שלך מתחבב ככל שאני מביטה בו, בגלל שהוא לא צפוי ולא מוחלט מראש. מעבר למה שכבר ציינתי – גם כפתורי הליצן וסערת הנוצות בתוך הכנפיים (וזה דווקא נושא שקצת בדקתי, מבנים ואופנות של כנפי מלאכים),
ואם כבר – אז במערכת החינוך החילונית דווקא לומדים על חסידות וגם על שבתאות. אני הייתי הסנגור של שבתאי צבי במשפט שנערך לו בכיתה ח' בבאר שבע ונחשב לשיא שיעור ההיסטוריה.
אהבתיאהבתי
תודה. כנראה התנועות הרוחניות האלה לא מאיימות על המערכת החילונית כפי שהן מאיימות על המערכת הדתית הממסדית או על חלקים שלה, ואפשר להבין למה נוצר מצב מוזר שבו תלמיד חילוני ילמד על הבעש"ט ולא תלמיד שומר מצוות. בבחינת "רק בישראל".
אהבתיאהבתי
נתקלתי בשיר של אברהם סוצקבר שנקרא "אל צייר המצייר מלאכים".
אהבתיאהבתי
תודה, אחפש במבחר השירים
אהבתיאהבתי