אלכסנדר מוקדון הלך אל המלך של קצה העולם, לאחורי הרי חושך. שלח אלכסנדר לקרוא למלך ההוא אל שערי מדינתו. יצא המלך לקראתו כשהוא נושא כיכר לחם עשויה זהב, על מגש של זהב. אמר לו אלכסנדר: לממונך אני צריך? ענה לו המלך לאלכסנדר: וכי לא היה לך מה לאכול בארצך שבאת עד לכאן? אמר לו אלכסנדר, לא באתי אלא מפני שברצוני לראות איך אתם דנים דיני ממונות בין אדם לחברו.
ישב אלכסנדר אצל המלך. יום אחד בא אדם והתלונן על חברו, ואמר: האיש הזה מכר לי חורבה, ומצאתי בה מטמון. זה שקנה אומר, חורבה קניתי, מטמון לא קניתי; וזה שמכר אומר, את החורבה ואת מה שבתוכה מכרתי לך.
אמר המלך לאחד מהם: יש לך בן? ענה לו, כן. אמר לאחר, יש לך בת? ענה לו, כן. אמר להם המלך, חתנו אותם, והממון יהיה לשניהם. ראה המלך את אלכסנדר שהוא יושב ותמה. שאל, מה, לא דנתי טוב? אמר לו, כן, טוב דנת. שאל המלך, אילו היה כמעשה הזה אצלכם, איך הייתם אתם דנים? אמר לו אלכסנדר, היינו הורגים את שניהם, שעלה על דעתם לא להעביר את המטמון למלכות, על פי החוק שלנו.
שאל אותו מלך את אלכסנדר: יורד אצלכם גשם מן השמים? אמר לו, כן. שאל אותו, האם זורחת אצלכם השמש? אמר לו, כן. שאל אותו, היש אצלכם בהמה דקה, כבשים ועזים, הזקוקים למשטחי מרעה מלבלבים מן הגשם והשמש? ענה לו, כן. אמר אותו מלך לאלכסנדר, תיפח רוחך על הנהגת חוקים ומשפטים כאלה. לא בזכותכם יורד הגשם ולא בזכותכם השמש זורחת עליכם בארצכם, אלא בזכות הבהמות. שכתוב, ״אדם ובהמה תושיע ה׳״: אדם בזכות בהמה תושיע ה׳.
(בראשית רבה, לז, א. מבוסס בשינויים קלים על התרגום הפרשני מארמית במהדורת ״מדרש רבה המבואר״, ירושלים תשמ״ו. המדרש נערך בסביבות שנת 420 לספירה).
מתחת לשולחן 