וולדן

אגם וולדן, אוגוסט 2013. תצלום ד״ב

======

הנרי דיוויד תורו, מתוך היומן, 13 ביוני 1851

תרגם מאנגלית: דרור בורשטיין

מתוך מהדורת nyrb, 2009 בעריכת דאמיון סירלס

======

הלכתי לוולדן (Walden) אתמול בלילה (ירח לא לגמרי מלא) לאורך מסילת הרכבת ושביל היער העליון, וחזרתי בדרך ויילנד. תחת הירח המלא הקודם עצי הבוקיצה טרם לבלבו, ולא הטילו צללים כבדים. קווי המתאר שלהם היו מרשימים ועשירים פחות ברחובות הליליים.

בלילה שלפני הלילה שלפני הלילה האחרון הבחנתי כמה ערך יש למים באור ירח. המים זורחים באור פנימי כמו רקיע על הארץ. העומק השקט והשלווה וההוד של המים! כמה מוזר שהאדם מעריך זהב ויהלומים, כשיסודות כה יקרים הם בהישג יד. ראיתי נהר רחוק לאור ירח, והוא לא השמיע כל קול, ובכל זאת זרם אל הים, כפי שעשה לאורך היום. הוא היה ככסף מותך שהחזיר את אור הירח. הרחק רבץ, הקיף את הארץ. כמה מרוחק נראה לעת לילה; אפילו מגבעה כה נמוכה נדמה שהוא מצוי קילומטרים במורד העמק. הוא היה רחוק כמו גן עדן והארץ המובטחת. הוד מסוים שורה על מים בלילה. השמים נקשרים בארץ, וכמוהם כרקיע המונח למרגלותיך.

לפתע ראיתי את הירח משתקף במלואו בשלולית. שלולית משקפת את הירח – והאדמה מתמוססת תחת רגליך. הירח המכושף ופמלייתו הכוכבית נשקפים פתאום אל על בבוהק עדין מבעד לחלון באדמה האפלה.