כשהצייר זונג בינג (סין, המאה הרביעית) התבקש להתמנות לארכיונאי הראשי הוא דחה את ההצעה במילים האלה, ולא יסף: ״במשך שלושים שנה פקדתי את ההרים ושתיתי ממימי הנחלים בעמקים״.
הקיסר קיבל את סירובו.
בזקנתו אמר: “באו עלי זקנה וחולי. אני חושש שלא אראה עוד את כל ההרים הנודעים. כל שאוכל לעשות הוא לטהר עצמי ולהגות בדאו בכך שאלך בהרים מתוך מיטתי”. הוא צייר בביתו את כל ההרים עליהם טיפס בעבר. במהלך היום היה שוכב ומנגן. תמיד ראה אותם, והם ראו אותו.
מתורגם באופן חופשי על פי הספר היפה
Francois Jullien, The Great Image Has No Form, pp. 126-127.
מתחת לשולחן 
מתכתב עם שירו המפורסם (האריסון עיבד והלחין אותו ל The Inner Light של הביטלס) של לאו-צה:
בלא לצאת מהפתח,
יודעים את העולם.
בלא להביט בחלון,
רואים את דרך השמים.
ככל שמרחיקים ללכת,
כן ממעיטים לדעת.
על כן החכם
יודע בלי לֶכֶת
מבין בלי רְאוֹת
משלים בלי עֲשוֹת.
(דאו דה-צ'ינג, מז)
מנצל את ההזדמנות להודות לך מקרב לב על 'עולם קטן' המופלא.
כדי להכיל את היופי הזה הקפדתי להשהות את קריאתו, פרק פרק, מדי שבת בבוקר (ולקרוא שוב קטעים מהפרק למשפחה בסעודת השבת, בבחינת 'דבר תורה')
עובר בשבת הבאה ל'לטובת הציפורים'…
אהבתיאהבתי
תודה רבה. אחפש את השיר של הביטלס שאותו איני מכיר.
אהבתיאהבתי