בעקבות אחמטובה

הַכֹּל נֶחֱמָס, נִבְגָּד, נִמְכָּר.

כַּנְפֵי הַמָּוֶת הַשְּׁחֹרוֹת שׂוֹרְטוֹת אֶת הָאֲוִיר.

הָאֻמְלָלוּת אוֹכֶלֶת אֶת הָעֲצָמוֹת.

אֵם כֵּן מַדּוּעַ אֵין אָנוּ אוֹמְרִים נוֹאָשׁ?

–

בַּיּוֹם, מֵהַיְּעָרוֹת הַסּוֹבְבִים

עֲצֵי הַדֻּבְדְּבָן נוֹשְׁפִים קַיִץ אֶל הָעִיר;

בַּלַּיְלָה הַשָּׁמַיִם הַשְּׁקוּפִים, הָעֲמֻקִּים,

מְנַצְנְצִים גָּלַקְסְיוֹת חֲדָשׁוֹת.

–

וְהַפִּלְאִי קָרֵב –

אֶל הַבָּתִּים הַחֲרֵבִים, הַמְּטֻנָּפִים.

וְאִישׁ אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה כָּךְ,

אַךְ הוּא חַי בְּחָזֵנוּ כְּבָר מֵאוֹת.

–

1921

–

[הלא-תרגום (על בסיס תרגומם של קוניץ והייוורד) מוקדש לזכרו של מתרגמה של אחמטובה, עמינדב דיקמן ז"ל, שהלך לעולמו לפני כשנה, ב-2 ביוני 2022. עמי היה, בלי ספק, גוער בי בחביבות תקיפה על שהרהבתי עוז ליצור את הנוסח הזה, במוזיקה זרה, אבל אחר כך גם מוצא בו איזה צד זכות, ולוּ מתוך אבירות].