השיעור בסינית

אני מנסה ללמוד סינית בסיסית בעזרת הספר הזה. היום הצלחתי לתרגם, בערך, דברים של קוּנג פוּ דזה ("קונפוציוס", 479-551 לפנה"ס בערך). בתרגומי יצא משפט כזה: "הדוכס ג'ינג מצ'י שאל את המורה קונג על הממשל. המורה קונג השיב ואמר: השליט שליט, השׂר שׂר, האבא אבא, הבּן בּן".

בתרגומה לעברית של אמירה כץ (מאמרות קונפוציוס, יב11, עמ' 105) אנו מוצאים: "הדוכס ג'ינג מצ'י שאל את קונג דזה על חוכמת השלטון. השיב לו קוּנג דזה: יהיה השליט שליט והנתין נתין, יהיה האב אב והבּן בּן" (את המילה "נתין" אני הבנתי כ"שׂר". ודאי יש לכך הסבר; בתרגום כץ נוצרת הקבלה הגיונית).

בתרגום מילולי זה "השליט שולט" וכו': אותה סימנית מופיעה פעמיים, 君君, מתברר שפעם אחת כשֵם-עצם ופעם אחת כפועל. אגב, מעניין שהאטימולוגיה של הסימנית היא אדם עם שרביט (הקו המעוקל) ביד (מה שנראה כמו ש' שוכבת) – מדבּר (המרובע בתחתית הסימנית הוא הסימנית של פֶּה), כלומר: שליט = מחזיק שרביט ומדבּר. פנטסטי.

ובהמשך, "על האב להיות אב" (שוב, הסימנית מופיעה פעמיים, אבא אבא, 父父).

איני כותב זאת כדי לדווח על תרגילי הדקדוק שלי, אלא מפני שהקטע הזה קשור למתרחש אצלנו עכשיו. בהפגנות, אזרחים רבים מסרבים להיות "נתינים" ו"בנים". בנים שמסרבים להיות בנים ל"אבותיהם" ול"אמותיהם". אבל בעצם, בישראל, גם השליט אינו שולט: 君不君, כפי שאומר הדוכס בהמשך. אנו ניצבים מול שלטון שמועל במהותו, שלטון שכאילו מבקש שלא יכבדו אותו, בהיותו מבוסס על שקר, כוחניות, העדר שיעור-קומה ושחיתות שהוא מנסה לנרמל, מנסה להביא למצב שבו "השקר נעשה לדרך העולם", כדברי ק' בסיום "המשפט" של קפקא.

בישראל "השליט אינו שליט" – לא במובן שהוא אינו מפעיל כוח ושררה ("משילוּת"), אלא במובן עמוק יותר: הוא שליט שאינו מודע לממד המיתולוגי של תפקידו, לייעוד שבתפקידו, לעובדה שהוא משרת ציבור ולא משרת של עצמו, ולא של מקורביו, לעובדה שהוא אמור להיות דמות הורית, דמות מופת, שיש בידו שרביט ושדיבורו צריך להיות עשוי זהב כמו השרביט. לפחות לשאוף לזה. לפחות לפעמים?

ולכן מה הפלא שהתוצאה היא 子不子? הבּן-לא-בּן, שהבּן אינו מוכן להיות בּן כשהאב אינו אב? שהנתין לא מוכן להיות נתין כשהשליט אינו ראוי לשמו? כמו במשפחה, האבא מעצב את הבּן, והבּן מעצב את האבא. אנו לפותים במעגל הנורא הזה שבו עם כל "סיבוב" הבן נהיה יותר לא-בן והאב נהיה יותר לא-אב, כמו פלנטה שבורחת ממסלולה החוצה אל החלל.

כדבריה של המתרגמת (עמ' 397): "הסדר החברתי והמדיני תלוי בהגדרה הנכונה של זהותו או מעמדו של הפרט [וגם השליט, ד"ב] ובנאמנותו להם על ידי מילוי חובותיו ומימוש זכויותיו. כשהשמות אינם מוגדרים כהלכה, הפרט [והשליט, ד"ב] אינו יודע כיצד לנהוג, והפער בין המציאות – בין 'נושאי השמות' ובין השמות – הולך ומעמיק ומטיל אנדרלמוסיה… שליט שאיננו נוהג כמתחייב משמו או תארו, אין לראותו כשליט של ממש".

קונפוציוס חי לפני כ-2,500 שנה: סַדָּנָא דְּאַרְעָא חַד הוּא.