חצי שעה

תנו לי חצי שעה.

זה משך הזמן של הסרט הזה (כאן קישור נוסף). אילו הייתי יכול הייתי דורש מכם לשבת ולצפות בסרט. רצוי ביחד, אבל זה לא הכרחי: מנהיגי האירנים, החותים, החמאס, הישראלים, ביידן וטראמפ. גם הרוסים והסינים מוזמנים. יש מקום לכולכם. נדאג לכתוביות.

למשך חצי שעה תראו אנשים משוגרים לגובה, מגיעים לירח וטסים על פני צדו הנסתר, ואז פונים לאחור, ורואים את כדור הארץ עולה כביכול מעל הירח. תראו גם מה לא רואים: לא רואים גבולות, לא מדינות, לא עמים. כפי שאומר אחד האסטרונאוטים בסרט, מהחלל אפשר לחשוב שהפלנטה הזו שוממת. וברור שהיא מקום אחד. שלם.

דמיינו את עצמכם בחללית הזו. צאו לחצי שעה מההתמקדות העקשנית שלכם ב"משימה" המוגדרת של המלחמה, או הקרב, או התגובה, ולחצי שעה ראו את הדברים בהקשר רחב. תנו לאונה הימנית של המוח לפעול, האונה שקולטת את העולם כמכלול, כהקשרים; לא רק לשמאלית, הקולטת את העולם כחתיכות מופרדות זו מזו.

לרגע תוכלו לראות בסרט את אדמת המריבה, והיא הפוכה, עומדת על הראש. הביטו: את כל האלימות הזאת אתם מבצעים כשאתם תלויים עם הראש למטה. זה מגוחך!

כפי שאומר אחד האסטרונאוטים בסרט, כולנו אסטרונאוטים בספינת חלל טבעית ששמה כדור הארץ. בעוד ששלושת האסטרונאוטים של "אפולו 8" הצליחו לעבוד כאיש אחד, ברוח טובה, אנו, הטייסים על ה"חללית" הזו שנעה במהירות של 108,000 קמ"ש מסביב לשמש, לא מפסיקים להתקוטט זה עם זה. מה הפלא שהספינה הולכת ונטרפת? חשבו על זה: אתם משליכים פצצות ויורים בתוך חללית.

ראו לחצי שעה גם את החלל החשוך שאופף את עולמנו (=אתכם) מכל הצדדים. והחלל נמשך עוד ועוד ועוד ועוד (ועוד), הרבה מעבר לגבולות המסך או התצלום. אתם "קוטלים, חותכים בבשר החי, מחרפים ומגדפים" (כדברי מרקוס אורליוס) כשאתם אפופים חשכה אינסופית.

לא שמתם לב לחושך? הוא נמצא שם כל הזמן. גם בשעות היום.

בעוד עשורים בודדים לכל היותר כל המעורבים בסכסוך האַלים (וגם הלא מעורבים), יתמזגו בחלל החשוך הזה, בחלל הקרוב הזה. איני אסטרטג אבל דבר אחד אני יודע: אין לכם הרבה זמן. החושך נושף בעורפכם. חלקכם כבר בני 70, 80… בקרוב יקיש החלל על המצח, ותהיו כלא הייתם. לעולם לא תחזרו לחיות בצורה המסוימת שקיבלתם עם לידתכם.

(אני מדמיין את האורות עולים אחרי חצי שעה. הם עוד יושבים בכיסאות, הם לא יכולים לקום ולהמשיך. משתררת דממה. מישהו נאנח).