מרים

מאת נטלי גולדברג

תרגם מאנגלית דרור בורשטיין

מישהו בחדר, מייקל סוונברג, ניגש אלי וסיפר לי שהוא היה אח ב"חיל השלום" בבורקינה פאסו (ווֹלטה עילית). רק הבנים הלכו שם לבית הספר. תפקידן של הבנות הצעירות היה ללכת בבקרים לבאֵר ולשאוב מים עבור משפחותיהן.

מייקל עמד מדי יום ליד הבאר, בידו לוח וגיר, וכתב עליו אות אחת מהאלפבית. זה היה כל מה שהנערות יכלו ללמוד בזמן שחיכו בתור לבאר.

ביום השמונה-עשרה, אחרי שהציג את האות R, למרים, שהיתה בת עשר, היו מספיק אותיות כדי לכתוב את שמה. הוא נכח ברגע שמרים, בפעם הראשונה, אחזה בלוח וכתבה את שמה: M-I-R-I-A-M. הוא ראה אור מבליח בעיניה, אור שלעולם לא ידעך. לפתע לסימנים השרירותיים הללו הייתה משמעות. היא הייתה הראשונה, מפני שנערות רבות נקראו למשל Bintou או Zenabou, ואותיותיהן היו ממוקמות במורד האלפבית. הן נאלצו להמתין עד שיוכלו להשלים את שמן.

[…] אבל מייקל רצה לומר לי עוד משהו על הרגע ההוא עם מרים, מפני שזה היה גם הרגע שלו. "הייתי אח וחשבתי לפתוח מרפאה, אבל באותו רגע הבנתי מה חינוך יכול להגשים, ושחינוך הוא אבן יסוד שקודמת לטיפול רפואי. פתחתי בית ספר בכפר עבור הנערות".

*

Excerpt From
The True Secret of Writing
By Natalie Goldberg