מחבר דרור בורשטיין

להמשיך לקרוא התפרקות

יש אתר חדש שאמור לאפשר התבוננות בציורים ברזולוציה של 28 מיליארד פיקסל. פי 3,000 ממצלמה דיגיטלית רגילה. זה מוצג כהתקדמות וכהישג טכנולוגי. אבל האם זה באמת כך?  לכאורה, כמה שיותר גדול יותר טוב. אפשר לראות יותר, אפשר לחשוף כל פרט זעיר ולהפוך אותו לשווה בגודלו לכל פרט אחר. עיטור של פרח על שולחנה של מרים גדול יותר מראשו של המלאך המבשר. בתיאור זה כבר טמונה, כמובן, הביקורת. ההיגיון של הניפוח (blow-up) הוא זללנות של המבט. האתיקה שלו היא של חמדנות. במילים אחרות, ההנחה העומדת מאחורי הטכנולוגיה היא שלראות ציור טוב משמעו לראות אותו באופן מפורק ומוגדל. ייתכן שכיום יש אמנות שהולמת מבט כזה, אבל לאונרדו לא צייר כך והציור אינו מבקש את המבט הזה. אינך אמור להביט בציור כמו מדען המביט בחיידקים, ואיש לא ישתמש בטלסקופ לשם התבוננות בצלחת פטרי או במיקרוסקופ – לשם התבוננות בגלקסיות. אבל מה שהוא מובן לגמרי לאנשי המדע הוא עדיין לא מובן לאנשי התרבות, אולי בגלל רגש נחיתות מסורתי של מדעי הרוח ביחס למדעי הטבע. להמשיך לקרוא 28 מיליארד פיקסל

ב-13.10.10 תיפתח בגלריה הלאומית בלונדון תערוכה מקיפה מציוריו של קנלטו ובני זמנו. הסיבה היחידה כמעט שיכולה לגרום לי לקנא קצת בבעלי ממון או בתושבי מרכז אירופה היא היכולת להגיע לתערוכות כאלו מדי פעם. הייתי נותן הרבה כדי לגור שבועיים בתערוכה הזו. יום-יום, חמש-שש שעות.

קנלטו הוא, לצד פיטר ברויגל, הצייר הגדול של ההרמוניה של הריבוי. אמנותו היא היכולת לראות את העולם כאוסף אינסופי של פרטים באינטראקציה, ולהעמיד אותם על הבד בלי בדל של קקופוניה. מעניין לראות עד כמה ירדה האמנות מבחינה זו. כיום, כמאתיים וארבעים שנה בלבד אחרי מותו של קנלטו, ציירים רבים מאוד מתקשים בהעמדת מבט כולל אפילו בשניים-שלושה אובייקטים. מכשירי הראייה השתכללו לאין ערוך – אנו יכולים למשל לצלם תמונות פנוראמיות ברזולוציה גבוהה, אבל הדבר לא תרם כלל ליכולת הקומפוזיציונית הזו – להיפך. במובן זה, קנלטו הוא אחד מגדולי הז'אנר של "העיר האידיאלית", הגם שהעיר שלו – ונציה בעיקר – היא ביסודו של דבר ריאלית ממש. אבל קנלטו הצליח, שוב ושוב, ליצור את העיר הממשית הזו כעולם מאוזן ושמח, למרות – ואולי בזכות – הרעש, הקולניות, הצפיפות, התחבורה, הקרנבל של היומיום ששמו ונציה.

להמשיך לקרוא ההייקו של קנלטו

להמשיך לקרוא 27.9.10 קו 274

למדגר אוורס, שנרצח ב-12 ביוני 1963 בג'קסון, מיסיסיפי

מתוך כתב העת blackbird

~

אַתָּה קָם

כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת הֶעָלִים

*

נוֹשְׁפִים אוֹר אֶל קְצוֹתֵיהֶם

וְעוֹלִים בָּאֵשׁ

*

מוֹשְׁכִים יוֹם מִתּוֹךְ הַלַּיְלָה

כְּדֵי לְהָעִיר אֶת הַצִּפֳּרִים.

*

לָמַדְתָּ אֶת הַקּוֹל הַזֶּה

אַקּוֹרְד לָבָן שֶׁל רֵאָה מִתְמַלֵּאת

*

שֶׁתָּבִיא אֶת הַגִּדְרוֹן לָשִׁיר,

*

וְכָךְ אַתָּה קָם

רַק הַיּוֹם

*

אֵלּוּ אֵינָם עָלִים –

אֶלָּא עָשׁ שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא רָאִיתָ

*

כְּנָפָיו

לֹא אֲנִיץ צֶמֶר, לֹא לֶבֶד,

*

אֶלָּא נְיָר –

*

מֵאוֹת, אַלְפֵי תַּצְלוּמִים

*

מְרַפְרְפִים בִּנְשִׁימָתְךָ

וְאָז נוֹפְלִים,

*

כָּל אֶחָד אֶל תּוֹךְ אוֹרוֹ,

זוּג כְּנָפַיִם נוֹסָף.

*

להורדה מכאן (גודל הקובץ 1 מ"ב):
http://www.2shared.com/audio/U1oW-ISV/shlomo_nitzan_reads_from_natan.html

חפשו למטה Save file to your PC

מתוך פינתו ברשת ב', ערב יו"כ תשע"א

הנרי דיוויד ת'ורו, כמה ציטוטים מתוך "ידיעת הטבע של מסצ'וסטס" (1842)

• "ההיבט הפוליטי המצומצם של האדמה אף פעם אינו מעודד; האדם מושפל כשמביטים בו רק כחבר במסגרת פוליטית. מבחינה [פוליטית], כל הארצות מגלות רק סימנים של ריקבון".
• "אשמור כמה ספרֵי ידיעת הטבע לצדי בכל עת כסוג של סם-חיים".

• "הטבע מזמין לשנות את גובה מבטנו לזה של העלה הקטן ביותר, לאמץ את נקודת המבט של חרק ביחס למרחב שלו. אין בטבע מרווח; כל דבר מלא חיים".
• "ריבוא הקולות הנדחקים אל מול ירח הקיץ".
• "העורב קורא בקול אחד עִם הסערה". להמשיך לקרוא "העורב קורא בקול אחד עִם הסערה" (ה"ד ת'ורו)

אני עובד כסוהר בבית סוהר. אבל אז אני מבצע עבירה כלשהי ושולחים אותי להיכלא שם. אני מגיע ביום הראשון לריצוי המאסר ומסתובב בבניין, שאני מכיר היטב. הכול שרוי באפלולית. אני נוגע בכמה דלתות ועולה במדרגות. אני פוגש במדרגות את דני גלובר (השחקן). להמשיך לקרוא מאסר (חלום, 2.9.10)

בהוצאת "כתר" יוצא בימים אלו ספרי "נתניה". הנה הכריכה (הדימוי: ארנסט הקל, 1904; עיצוב: עדה רוטנברג)

להמשיך לקרוא נתניה (פרסומת)

יש במוזיאון האורנז'רי שומר שידע לומר משפט אחד בכל הלשונות שבעולם. משהו כמו "נא הפקידו את מזוודותיכם במלתחה והתקדמו לתור לרכישת הכרטיסים". זה היה מדהים. הוא להטט בין ערבית ליפנית לפורטוגלית של ברזיל לרוסית. ומהי שפת אמך, תהינו, כשהפקדנו את מזוודותינו במקום המיועד לכך, כמצוותו. "אמי", ענה לנו עברית, "עודנה ישֵנה. כשהיא תקום היא לא תאמר לי אלא, 'סע לשם. לכל המקומות שלך. לכל המקומות מהם באות המזוודות האיומות. הנח מאחוריך את הציורים, הפסק כבר לדבר אתם כאילו בני עמך הם. אני אשמור לך על התמונות בזמן שתיעדר. אני יודעת שאף פעם לא תשוב אלי. אני אורה להם מה לעשות בשפת הסימנים של החירשים-אילמים שאימא – סבתך – לימדה".

*

"אבוי", קרא לפתע, כשצל הקונקורד נגע בתרבושו. "הלא החמצנו את הזֶ'ה דֶה פּוֹם!"

*

בתור ל"יורודיסני" נמנמו קצינים בכירים רבים של צבא צרפת. חלקם חבשו אוזניים עגולות, שחורות, של דמות מסרט קומיקס. חלקם – הברווזים – עישנו סיגר נפיץ.

*

"עִצרו את הסוסים!", קרא הגרמני. "הבחנתי בצִלו הנהדר של – הוֹ! – הזֶ'ה דֶה פּוֹם!"

*

"…וכל המשוררים שהתחבטו בַּשביל שבין הזֶ'ה דֶה פּוֹם והאורנז'רי…"

*

– "האם זה המוּזֶה די לוּבְר", לפתע הצטעקתי.

– "הו לא", ענו הסייסים. "זהו הזֶ'ה דֶה פּוֹם, מיסייה".

*

ביורודיסני, למרבה התדהמה, השירותים חפים מכל עיצוב. סתם שירותים.

*

קנדינסקי אחד (פומפידו), דגא אחד, סזאן אחד (אורסיי). (פירוט מתישהו בעתיד)