קטגוריה: בלתי מסווג

1

(בפלאפל בכיכר מסריק)

המוכֵר: אחי, מה לשים לך במנה? הכול?

הקונה: תגדיר "הכול"

 *

2

(בפנצ'רייה)

הנהגת: יש לי פנצ'ר

הפנצ'ר-מאכער (רוכן ובוחן את הצמיג): גברת, זה מֵעֵבֶר לְפנצ'ר

* 

3

(אצל הווטרינר)

איש נכנס עם כלב: שלום, אתם מקבלים כלבים?

פקידת הקבלה: מה?

 *

4

(בחנות הנעליים)

הקונה: אני מחפש נעליים, לא מעור

המוכרת: לא, אין כזה דבר, הכול מעור

* 

5

(בחנות הספרים)

הקונה: אתם מחזיקים תנ"ך?

המוכרת (קופאת לרגע): מה??

*

*

 

 

 

סיפור קצר באתר "בבל" עם סקיצה מאת המחבר. כאן >>>>

+

הליקון 104 – "למען החיים הנטבחים בכל רגע נתון" הגיע אתמול מהדפוס וניתן לרכישה ישירה מוזלת באינדיבוק.

גם ספר השירה החדש של יאיר אסולין, "מינכן (אם תרצי קראי לזה זיכרון)" נמצא שם.

+

ולזה אני מאזין שוב ושוב בשבוע האחרון. יוסל ברגנר אמר לי פעם שסקרלטי היא התרופה הטובה ביותר לעצבות.

הצטברו כמה דברים.

1. ביום שלישי הקרוב, 4.2.14, בשעה 19:00, ערב לספרו של עדי עסיס "ילד" (הליקון) ב"סיפור פשוט", שבזי 36 תל אביב. כמה מילים על הספר כאן.

2. יוצא לאור (הליקון) ספר השירה הראשון של יאיר אסולין "מינכן (אם תרצי קראי לזה זיכרון)". הספר יוצא בתנועת מלקחיים מתוזמנת עם הרומן החדש של יאיר, "הדברים עצמם" (חרגול-מודן). "מינכן" יופץ החל ממחר, בשלב ראשון לחנויות הספרים העצמאיות, וניתן לרכשו גם בפניה ישירה ל'הליקון'. התחלתי לקרוא ברומן, והפתיחה מבטיחה! נער בן 14 נמלט אחרי שגביע של מוּס שוקולד נשבר על ראשו בידי ילד אַלים – איזה דימוי חזק של השפלה והכתרה בעת ובעונה אחת, תחליף כיפה גרוטסקי. ביום שישי הקרוב צפוי ראיון עם יאיר במוסף הספרות של "ידיעות אחרונות".

3. בשבוע הבא יוצא גיליון מיוחד, מספר 104, של הליקון שכותרתו "למען החיים הנטבחים בכל רגע נתון". הכותרת לקוחה ממאמרו של חן ישראל קלינמן המופיע בחוברת. חן, יחד עם רון דהן (שפרסם לאחרונה ספר שירה דיגיטלי נפלא!) ואני ערכנו את החוברת. בפתח החוברת – שיר הייקו שתרגמו במיוחד מיפנית יואל הופמן עם רעייתו נורית. מתוכננים אירועים שונים סביב החוברת, פרטים יבואו. יש כבר דף פייסבוק.

4. עדיין עם בעלי החיים – ביום ראשון בבוקר אני מתייצב בדפוס חדקל להדפסת "תמונות של בשר" שיראה אור במהלך פברואר בסדרת "אדום דק" של הוצאת הקיבוץ המאוחד. הספר מבוסס על סדרת שיחות רדיו ב"אוניברסיטה המשודרת".

א. בתאריך 3.4, בשעה 19:00, בחנות הספרים "המגדלור" (הרכבת 4 תל אביב) ערב משותף לגלילי שחר עם ספרו "שארית ההתגלות" ולספרי "שאלות בספרות". שניהם הופיעו בהוצאת מוסד ביאליק, בסדרת "מבט אחר" בעריכת דן מירון. כניסה חופשית.

ב. בתאריך 18.4 בשעה 20:00 בבית אבי חי בירושלים (המלך ג'ורג' 44 ירושלים), ערב ל"אחות שמש" עם מאיר אפלפלד, בלהה בן -אליהו, ונגן העוד, מאסטרו ארמונד סבאח. כניסה חופשית.

ג. לדוברי הגרמנית – רואה אור השבוע הספר "קרוב" בתרגום לגרמנית, תרגום של ליליאן מלינגר.

ד. לקוראינו בחוף המזרחי של ארה"ב, בתחילת מאי אהיה בפסטיבל פן בניו יורק, בהנחה שאשרוד את הטיסה.

"כוס התה שלי", ספר לילדים שכתבתי ואייר מאיר אפלפלד, יוצא לאור השבוע בהוצאת "עם עובד".

והנה תמונה אחת שאני אוהב במיוחד מתוך הספר (לחצו להגדלה): להמשיך לקרוא כוס התה שלי (פרסומת)

 

 

קטע מוך "הוֹג'וֹקי" מאת קאמוֹ נו צ'וֹמיי (1212, יפן). תרגום מן התרגום לאנגלית.

הטקסט – קטע מרשומות מרעידת אדמה באזור קיוטו שנכתב לפני 800 שנה, הועתק בקליגרפיה בידי קזואו אישיאי אחרי רעידת האדמה הנוכחית ביפן. הוא יוצג בתערוכה "סגור את פיך ואמור מילה אחת", יחד עם עבודות אחרות של אישיאי סאן ושל שבעה אמנים אחרים, בגלריה רוטשילד אמנות. התערוכה תיפתח ב-31.3.11, 20:00.

* * *

…זמן לא רב לאחר מכן (1185) התרחשה רעידת אדמה אלימה, וגרמה נזק שלא ייאמן. הרים התפוררו, נהרות נסתמו לגמרי, וגלים מן הים הציפו את היבּשה. הארץ נבקעה והמים פרצו. סלעים נשברו בהרים ונפלו אל העמק. ספינות הושלכו לכל עבר בים, והסוסים לא יכלו לייצב את מִדרך-רגלם בדרכים. בסמוך להייאן-קיוֹ, מקדשים ומגדלים ניזוקו כל כך עד שלא אחד מהם נותר במצב טוב. כמה מהם התמוטטו, אחרים נהפכו ראשם למעלה. אבק ואפר התנשאו כמו עשן. קול תזוזת האדמה וקול ההרס של הבתים נשמע כמו רעם. אנשים שהיו בתוך הבתים נמחצו אולי בבת אחת. הנמלטים עמדו מול הבקיעים שבאדמה. היות שלא היו להם כנפיים לא יכלו לעוף לשמים, או להפוך לדרקונים ולרכב על עננים. אנו יכולים רק לדמיין את אומללותם. מבין כל האסונות המבעיתים רעידת האדמה היא הגרועה ביותר. להמשיך לקרוא "היות שלא היו להם כנפיים לא יכלו לעוף לשמים"

זו אחת התמונות המפעימות והמזעזעות, עד בהלה ממש, שראיתי לאחרונה. מצאתי במקרה בויקיפדיה:

זו תמונה שצולמה בעזרת מיקרוסקופ אלקטרוני. רואים בה פתותי שלג. אולי אכתוב על זה משהו פעם. אני לא מתחיל כי ברור לי שמהדבר הזעיר הזה אפשר להגיע עד אינסוף. לא כהגזמה, אלא שזה בדיוק העניין כאן: האינסוף ה"קטן". של הקיפול פנימה. אבל בינתיים התמונה. לחצו עליה עוד פעמיים להגדלות נוספות.

ביום שישי הקרוב, 30.7.10, 12:00, גלריה חנינא, י"ל פרץ 31 תל אביב, במסגרת התערוכה "נטליה":

להמשיך לקרוא שלוש ציפורים לשיח גלריה