זוג

הליקון 100 שני שירים
לחצו להגדלה

בחוברת 100 של "הליקון" בחרו 102 משוררים, סופרים וכו' 100 שירים אהובים עליהם, חשובים להם, וכדומה. תפקידי היה לסדר אותם. יש הנאה רבה בהעמדה של שיר של נתן זך מול שיר של נתן אלתרמן באותו עמוד, או בקירוב "זוהר" של ביאליק ל"ולא היה בינינו אלא זוהר" של לאה גולדברג לפרק מספר הזוהר. וגם, כמו במקרה שלנו, בקירוב של שני רחוקים-לכאורה כמו סנטוקה ופוגל. למען האמת, הם בני אותו דור (סנטוקה 1882-1940; פוגל 1891-1944). פוגל כותב שיר שמבחינה סגנונית הוא אירופאי, אבל מבחינה רוחנית משקף "תודעת ראי" ששייכת, כביכול, למחשבה של המזרח. אבל החצי השני של השיר גם שובר את המראה, ומחזיר את השיר, כביכול, אל האקלים האקספרסיוניסטי שבו נולד. אבל ממש כפי שפוגל נוגע בסנטוקה היפני, כך גם שירו של סנטוקה, במילה הבודדה והכבדה "בדידות" נוגע בשיברון שפוגל מגיע אליו בסוף השיר. יותר מפעם אחת הרגשתי בחוברת הזו את המפגשים האלה בארץ השירה, שנמצאת כביכול מעל ללשונות ולתקופות – כמה קל להניח את אבן גבירול עם אצ"ג עם אבות עם אלתרמן עם יאיר הורביץ.

לרכישת החוברת במחיר מוזל >>>

100 כריכה

מחברות התבוסה במכירה מוקדמת!

ביטון כריכה

ספרו של יעקב ביטון הגיע מהדפוס אך עדיין לא מופץ לחנויות. אפשר לרכשו במכירה מוקדמת במחיר מוזל דרך אתר "אינדיבוק".

בימים אלו גם מופיע גיליון 100 של "הליקון" ובו מאה שירים שבחרו 102 משוררים, סופרים ואנשי ספרות. גם החוברת למכירה ב"אינדיבוק".

חשבו על חבריכם! רכשו שני עותקים – אחד למתנה!

100 כריכה

הגילוח

ביטון העתקי שמש

אתמול ישבתי בבית הדפוס של אלי אורן בשדרות רוטשילד 109 בתל אביב לבדיקה אחרונה של "מחברות התבוסה", הספר של יעקב ביטון שאנו מוציאים ב"הליקון" בשבוע הבא. על השולחן היה הכול מפורק – העתקי שמש, דוגמת הדפסה ("אייריס") של הכריכה (השווא החסר בבי"ת יתווסף, הייתי צריך אותו למשהו אחר לרגע). רוב האנשים אינם מכירים את הספרים שלהם במצב כזה. הסתכלתי בסוס המכונף, הלוגו של הליקון, והיה נדמה לרגע שהוא ממריא אל איזה ספר אדום שהיה שם על השולחן. דוהר-עף בשדות הירוקים של הכריכה או מעליהם, מעבר להרים הלבנים של דפי הספר הזה. ונזכרתי באחד השירים מן הספר:

הַשְּׁקֵדִיָּה פָּרְצָה

לְאַט

בַּגִּנָּה עַל כִּסֵּא הָעֵץ

גִּלַּחְנוּ אֶת סַבָּא

קודם באה השקדיה, ורק אחר כך הסבא. יש כאן דימוי, כמובן, אבל לא ברור האם השיר מדמה את הסבא לעץ, או את העץ לסבא. לרוב בשירה האנושי הוא הבסיס, ואליו מדמים משהו. למשל, "שערך שחור כעורב"; העורב הוא רק מכשיר לדיבור על השיער. לא אצל ביטון. הוא רואה את הסבא והעץ דו-סטרית, שווים.

מה שהדימוי הזה מחביא הוא מה שאפשר לראות בתצלום: איך הצבע האדום שואף אל הצבע הדומה לו. בשיר זהו לא אדום אלא לבן. השקדיה פרצה כמו הזיפים הלבנים. אבל גם פריצתה גם הפוכה מהם. היא, הצעירה, פורצת לאט מתוך כבוד, כביכול, לזיפים הצומחים לאיטם. המילה לאט מתחברת למעלה ולמטה. אבל השקדיה אביבית, והסבא – בסתיו.

השיר רואה את ההבדלים ושוכח אותם. הכיסא מעץ, וגם השקדיה. סבא על כיסא העץ הופך לעץ, זיפיו – לפרחים. הגילוח כבר צופה את הנשירה של העץ, הגילוח הזה הוא נבואה על קץ האביב של העץ. מבחינת העץ, זה תער האפוקליפסה. כמו באחד השירים האחרים בספר, שבו מתנבא האבא: "שריפות הקיץ לפנינו". האש שהוא מדבר עליה אינה זרה, אינה "חיצונית".

ואז באה המילה "גילחנו". לשון רבים. מי גילח, כמה הם? שניים? שלושה? יותר? כמו טקס גדול, קרנבל, שבו כולם משתתפים בגילוח. אני כמעט מדמה המון אדם שם. במעגלים הרחוקים רק מספרים על מי ששמע על מי ששמע על אותו גילוח גדול. שם עומדים אנו, קוראי הספר. ממש שם. פתאום אני רואה את קצף הגילוח על העתקי השמש. גם הוא לבן. מחבר את הפרח לַפָּנִים.

זה בעיני ספר גדול ויקר. ניסיתי לכתוב שבחים. זה לא הלך. יש דברים שצריך רק לתאר אותם מקרוב. להמשיך לקרוא הגילוח

8 הייקו

[אלו לא תרגומים, אלא תרגומי עזר שאני רושם לעצמי בשולי הדף, אגב קריאה בספר חדש ויפה של סטיבן אדיס על הייקו. אפשר לכנותם וריאציות על המקור, וריאציות שמן הסתם אינן רחוקות מאוד ממנו]

רֵאשִׁית הַסְּתָו –

הַיָּם וּשְׂדוֹת הָאֹרֶז

יָרֹק אֶחָד

[באשו]

*

נָמוֹג צְלִיל פַּעֲמוֹן הַמִּקְדָּשׁ

רֵיחַ פְּרָחִים בּוֹקֵעַ

עֶרֶב

[באשו]

*

נִרְאִים כִּבְנֵי מֵאָה

עָלֵי הַשַּׁלֶּכֶת

שֶׁל הַגַּן הַזֶּה

[באשו]

*

עֲרָבָה יְרֻקָּה

נוֹפֶלֶת אֶל הַבֹּץ –

שֵׁפֶל

[באשו]

*

נָדַם צִרְצוּר

חָגָב הָאֹרֶן –

קַעֲרַת תֵּה שְׁחוֹרָה

[רנסצו]

*

גּוֹזְלֵי דְּרוֹרִים

נַעֲנִים

עַכְבָּרִים בְּמַלְכֹּדֶת

[באשו]

*

מִקְדָּשׁ הַנָּשִׁים

כִּלּוֹת יַתּוּשִׁים תְּלוּיוֹת –

אוֹר-יָרֵחַ שֶׁל עֶרֶב

[בוסון]

*

עָלֶה עֵץ-תּוּת

סִימָנִיָּה

בְּסֵפֶר שִׁירָה עַתִּיק

[בוסון]

 

הדברים שראיתי בשעתי האחרונה בקיימברידג', למחרת יום הולדתי ה-42, 8:00-8:40 בבוקר, בגנים של קולג' סנט ג'ון

 28.4.2012

*

*

–        עֵצִים וּמֵאֲחוֹרֵיהֶם עֵצִים

–        מְכוֹנִיּוֹת נוֹסְעוֹת חֶלְקָן נוֹשְׂאוֹת אוֹרוֹת חֶלְקָן לְלֹא

–        פַּעֲמוֹן שֶׁנָּע שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים

–        נוֹצָה נִסְחֶפֶת בְּנָהָר – מֵאֲחוֹרֶיהָ עוֹד נוֹצָה

–        פְּרָחִים סְגֻלִים וּצְהֻבִּים בַּגֶּשֶׁם הָאֶחָד

–        שַׁעַר בַּרְזֶל שָׁחֹר פָּתוּחַ לִרְוָחָה

–        גְּזָעִים כְּרוּתִים וּמִתּוֹכָם פּוֹרֶצֶת צִמְחִיָּה

–        עֵצִים שֶׁהֵם גְּבוֹהִים וְעַתִּיקִים כִּכְנֵסִיוֹת

–        סַפְסָל, מֵאֲחוֹרָיו נָהָר – וּמִלְּפָנָיו הָאֲפָרִים

–        עֵץ – לְמַרְגְּלוֹתָיו הֻפְתַעְתִּי: עֲרוּגַת פְּרָחִים

–        שׁוֹבָךְ שֶׁל עֵץ תָּלוּי עַל עֵץ לְלֹא יוֹנִים

         (הָלַכְתִּי בְּפִנְקָס פָּתוּחַ כָּל הַגַּן)

–        שְׁבִיל מִתְעַקֵּל קְצָת לַיָּמִין וְאַחַר-כָּךְ נִמְשַׁךְ

–        שׁוּרָה קָצְרָה שֶׁל אַרְבַּע כַּוָּרוֹת בְּגֶשֶׁם רַךְ, כִּמְעַט בִּלְתִּי-קַיָּם

–        סְנָאִי רָץ עַל עָנָף, מִן הַקָּצֶה אַל תּוֹךְ הָעֵץ

–        עוֹרֵב שָׁחֹר כֻּלּוֹ דּוֹאֶה אַל תּוֹךְ הָאֲפָרִים הַמּוֹרִיקִים שֶׁשָּׁם

–        שְׁבִיל בֹּץ רָטֹב מִתַּחַת עֲנָנִים כְּבֵדִים עַד שֶׁנָּפַל הָאוֹר

–        רָאִיתִי אֶת עַצְמִי חוֹלֵף לְרֶגַע בִּשְׁלוּלִית שֶׁצּוּרָתָהּ חֲצִי עִגּוּל

–        רָאִיתִי אֶת הַצִּפֳּרִים שָׁרוֹת

חמישה מתוך זנרין-קושו וציור

טיוטות תרגום מתוך זנרין-קושו 

עֲנָנִים נִשָּׂאִים וּמַיִם זוֹרְמִים, עָלִים נוֹשְׁרִים וּפְרָחִים מְרַחֲפִים

כְּבָר זְמַן רַב מְאֹד עוֹשִׂים זֹאת רַק בִּשְׁבִילְךָ

*

פַּרְפַּר עָף פְּנִימָה וְחָלַף מֵעַל לַגָדֵר-הַחַיָּה.

אֲנִי תּוֹהֶה, צִבְעֵי הָאָבִיב – הַאִם הֵם עַתָּה בְּבֵית שְׁכֵנִי?

*

נְשׁוֹת הֶחָצֵר, כִּפְרָחִים, נֶאֱסָפוֹת בְּאַרְמוֹן בָּאָבִיב.

אֲבָל עַכְשָׁו רַק הַחָגְלָה עָפָה.

*

הַיָּרֵחַ בִּשְׁמֵי הַסְּתָו אָדִישׁ לָאַהֲבָה וְלַשִּׂנְאָה.

צְלָלִים שׁוֹקְעִים אַל תּוֹךְ הָגַנְגֵס בְּלִי לְהוֹתִיר סִימָן. להמשיך לקרוא חמישה מתוך זנרין-קושו וציור

סַחְלָבִים צוֹמְחִים בַּאֲגַף נִסְתָּר בָּאַרְמוֹן

סַחְלָבִים צוֹמְחִים בַּאֲגַף נִסְתָּר בָּאַרְמוֹן.

לְעוֹלָם לֹא יֻצְּגוּ בָּרַבִּים. לְעוֹלָם לֹא יַפְסִיקוּ לָתֵת אֶת רֵיחָם.

* להמשיך לקרוא סַחְלָבִים צוֹמְחִים בַּאֲגַף נִסְתָּר בָּאַרְמוֹן

"שָׁכַחְתִּי אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ בָּאתִי"

טיוטות תרגומים מתוך זֶנְרִין-קוּשוּ (מן הנוסח האנגלי)

מא יואן, איכרים שרים ורוקדים שבים מעבודתם

*

אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ הֵיכָן הוּא הַמִּקְדָּשׁ,

אֲבָל הָרוּחַ נוֹשֵׂאת אֶת קוֹל פַּעֲמוֹנוֹ.

*

עֶשֶׂר שָׁנִים, אֵינִי יָכֹל לָשׁוּב.

שָׁכַחְתִּי אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ בָּאתִי.

*

דֻּבְדְּבָנֵי הַהַר זוֹרְחִים כְּאֵשׁ בּוֹעֶרֶת;

צִפּוֹרֵי הַנָהָר שָׁרוֹת בְּקוֹל נוֹזְלִי.

*

אֶתְמוֹל בְּלַיְלָה קָרְאוּ אַוְוזֵי הַפֶּרֶא;

הָרוּחַ הַטְּהוֹרָה הֵפִיצָה סְתָו עַל פְּנֵי עֲשֶׂרֶת-אֲלָפִים מִילִין. להמשיך לקרוא "שָׁכַחְתִּי אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ בָּאתִי"

ג'ק גילברט / תִדרוּך לַהגנה

גֵּ'ק גילברט

תִּדְרוּךְ לַהֲגַנָּה

מתוך הספר Refusing Heaven, Knopf 2007

מאנגלית דרור בורשטיין

 *

*

 

צַעַר בְּכָל מָקוֹם. טֶבַח בְּכָל מָקוֹם. אִם תִּינוֹקוֹת

אֵינָם גּוֹוְעִים בְּמָקוֹם כָּלְשֶׁהוּ, הֵם גּוֹוְעִים

בְּמָקוֹם אַחֵר. זְבוּבִים עַל נְחִירֵיהֶם.

אֲבָל אָנוּ נֶהֱנִים מֵחַיֵּינוּ מִפְּנֵי שֶׁזֶּה מָה שֶׁהָאֵל רוֹצֶה.

אַחֶרֶת הַבְּקָרִים שֶׁלִּפְנֵי הַשַּׁחַר בַּקַּיִץ לֹא הָיוּ

נַעֲשִׂים יָפֶה כָּל כָּךְ. הַטִּיגְרִיס הָבֶּנְגָּלִי לֹא הָיָה

מֻתְאָם כָּל כָּךְ לְהַפְלִיא. הַנָּשִׁים הָעֲנִיּוֹת להמשיך לקרוא ג'ק גילברט / תִדרוּך לַהגנה

הערה על יין ושירה (על דניאל רוגוב)

הנה ציטוט טיפוסי מאוד מביקורת יין מלפני כמה ימים מאת מבקר המזון של "הארץ", דניאל רוגוב:

צבעו אודם כהה ומבריק נוטה לנופך, גופו מלא והוא מפגין ריכוז טוב; הטאנינים המתקתקים והחלקים כמשי משולבים יפה בהשפעת עץ מתובל ועתיר וניל. היין חושף ניחוחות וטעמים של פטל, דובדבנים וגרגירי יער, בתמיכה מחמיאה של רמזים למינרלים אדמתיים וצורניים, וכן רמזים פרחוניים שנפרשים יפה על החך. הטאנינים והפירות מתגברים בגימור הארוך מאוד. נגיש עכשיו, אך יהיה במיטבו ב-2012-2025. 290 שקלים. ציון: 95.

אפשר לקרוא את הטקסט הזה בתמיהה גמורה, וכך מן הסתם קוראים אותו מרבית האנשים. אפילו מטפורות פשוטות יחסית, כמו "גוף" של יין, יהיו חסרות פשר לחלוטין עבור קורא הפרוזה הרגיל. הרי אין לו דמות הגוף ואינו גוף – מדובר בנוזל. על המשך הטקסט – מילים כמו "טאנינים" או צירופים כמו "עץ מתובל" אין מה לדבר. אפשר לעצור את הדיון כאן, ולפטור את הטקסט כתמוה וחסר-פשר. אני מודה שזו אפשרות לא מופרכת. אבל היא אינה היחידה.

ביקורת יין היא אפשרות טובה להבנת שירה. כמו המשורר, נתקל מבקר היין במשהו משכר, חזק, מסתורי. המשורר יכול להיתקל, למשל, במראה השמים ולכתוב את השיר הקצר "מעל לשמים / רוחות גדולות" (שירו של ריוקאן). הוא רואה שם משהו שמורכב משני דברים: 1. הוא מפעים (אולי ראה את כיפת השמים הריקה והדוממת ביום אביב, אולי דווקא את כיפת השמים הלילית. מה שברור שהשמים הפכו עבורו פתאום למשהו שדורש תשומת לב, שדורש להגיד משהו). 2. אין מילים לתאר אותו. מה אפשר לומר על כיפת השמים?! מה אפשר לומר על החופה הענקית, הבהירה הזו? לאיש המדע זה קל יותר (יש לו הקשיים שלו). למי שאינו איש מדע ואינו יודע מה לומר "אובייקטיבית" על השמים, נותר המוצא של השתיקה – השמים הם שמים וזהו, או המוצא של השירה. זה המוצא של ריוקאן. להמשיך לקרוא הערה על יין ושירה (על דניאל רוגוב)