(1)
כדי להסביר את ההתרגשות: דמו לכם שברגע האחרון היו מודיעים כי לא רק פול מקרטני אלא גם שלושת האחרים, כולל לנון, מגיעים להופעה. כך בערך הרגשתי היום בבוקר, כשקמתי בשש, כדי ללכת בשמונה לקחת מהדואר את התרגום החדש של כל שירי ההייקו של באשו, שהגיע מאנגליה. למעלה מאלף שירים של אחד המשוררים האהובים עלי. בינתיים אני מסתפק בפתיחות אקראיות של הספר. אני נתקל בשירים כמו זה (הכול כמובן בתרגום חופשי):
זריחת הירח
ידיהם על הברכיים
בתוך הבית, בערב
או, באותו עמוד:
מושך שׂערות לבנות
מתחת לכרית –
הצרצר
או:
ממתינים לשלג
פני השתיינים
הֶבזק של ברק
כתבתי ביתר אריכות על באשו כאן.
(2)
"בעין החתול": ספר חדש, מפתיע וממגנט, של המשוררת הנהדרת חביבה פדיה. חביבה פדיה לימדה אותי לראות חתולים. הדבר הראשון שעשיתי כתוצאה מהקריאה בספר (אני בדיוק באמצעו) הוא לגשת ולקנות קופסאות בשר לחתולים שברחובנו. מובן שראיתי אותם כל השנים, אבל קצת מרחוק (אני אלרגי אליהם, קשות, סיפור גילוי האלרגיה הזו היה מפחיד). בימים אלו, כשאני קורא בספר, אני רואה אותם לראשונה (ממש כמו שבאשו רואה לראשונה את הצרצר ואת השתיינים). החתולים כנראה מורגלים במזון יבש ובשיירים, ותאוותם מול קופסאות ה"מוס אווז" ו"ממרח כבד" ניכרת. זו שמחה גדולה לראות אותם אוכלים בהשתוקקות כזו.
הספר הוא אוסף של סיפורים, מסות, דרשות, זיכרונות, תיאורי מקום. לאט-לאט נפרש העולם של הספר: המקום הוא באר שבע. אבל הספר בונה עיר אחרת, עיר שנקודות המרכז שלה הן חתוליות. מקומות של חתולים, אנשים המקדישים את חייהם לטיפול בחתולים, חתולים אנושיים. הספר הוא גם על כל אלו, והסתכלותו העקרונית היא "חתולית": שולית ביודעין, נעה ומגששת סמוך לדברים, מחוברת למקום.
הרבה הבחנות חדות על המקום, על באר שבע: למשל, הפסז'ים של פריז היו העתק קפיטליסטי של בזאר מזרחי; בבאר שבע הישראלית העתיקו את המודל הפריזאי, כלומר, העתיקו את ההעתק: במקום להיצמד למקור המזרחי (העותמאני) העתיקו הישראלים את ההעתק האירופאי – והנה לכם תורת הציונות בהתבוננות מקומית אחת.
הספר יוצא ושב אל החתולים הממשיים של באר שבע, אבל מגיע דרכם למקומות רחוקים מאוד. החתולוגיה היא בסיס לאסכטולוגיה (תורת אחרית הימים), לגיאוגרפיה, לאקולוגיה, להיסטוריה, לתיאולוגיה, ועוד ועוד. למשל: "העברת היד מעל גור החיה בגיל צעיר כמוה כהטבעת אפשרות הקשר עם האדם" – זו חתולוגיה; אבל מיד ציטוט הפסוק: "הייתה עלי יד אדונָי" (ספר יחזקאל, חזון העצמות היבשות), שפותחת קשר להתבוננות תיאולוגית ביחסי השכינה והאדם. או הערה צדדית חתולוגית נוגעת לתלות הגומלין שבין עיני החתולים לאור הירח – העין גדלה ככל שהירח מתמעט, פלא פלאים שלא ידעתי עליו. ומיד נפתחות שאלות של טבע המציאות, של סוד "מכונת" ההוויה, "מכונה" שפועלת במרחקים עצומים ולא תמיד ידועים – כמו בין ירח וחתולים, שמובנים פתאום כדבר אחד ויחיד בפועל ממש. והנה החיבור של חביבה פדיה למצואו באשו היפני, בן המאה ה-17, הרואה איך אור הירח מביא את הידיים אל הברכיים.
יש פרקים קורעי לב על אכזריות של אנשים וילדים כלפי חתולים. יש פרקים מדכאים על הזנחתה של "בירת הנגב" לשחיתות ולזיהומים שונים ומשונים. יש הפלגות לדיונים תלמודיים בשאלות של חתולים. יש התבוננויות נפלאות במנהגי החתולים: "השטח בשבילם הוא כמו דף ומה שרשום עליו טפל לחלוטין. יש להם כתב סתר נוסף שמשוטט על הדף, והוא חשוב [לחתולים] יותר ממה שנרשם עליו בכתב הגלוי שאנו [בני האדם] קוראים". ושוב, מחשבות הקורא נזרקות מיד על נתיבי השיר של האבּוריג'ינים האוסטרלים ההולכים על האדמה בעקבות סימנים שאין איש זולתם מכיר. ואם תרצו, החתול מלמדנו כאן את כל תורת השירה, את ההתנהלות השירית בעולם.
וסיפורים על צדיקוֹת-חתולים המצילות עשרות חתולים (וכלבים). ברכות של צדיקים לחתולים שהעירייה מתאנה להם וכולאת אותם. והתבוננות בזנב של חתולים ככלי להבעת רגשות, שמיד מובילה למחשבה על "זנב" של בני אדם, "שלא תברח ממשהו שקשור עדיין לזנבך". ועוד ועוד. הספר פותח מעגלים מעגלים של עולם חדש, לאט נוצרים החיבורים בין המעגלים, והספר מציע לא פחות מתמונת עולם שלמה, מהצעה לדרך חיים, למוסר של חתולים – לא בענייני ניקיון, אלא אפילו באופן שבו כותבים מחקר. "בדרך כלל ההסתכלות [הקווית] היא בסיס לשכחת הדרך של ההתקדמות שחייב לעשות כל פרט בחייו שלו, מתוך שהם חולקים את תחושת ההתפתחות שלהם עם דרכו של הכלל". זוהי, בין השאר, הערה מוחצת על הרעיון של "היסטוריה של ספרות" או "תולדות האמנות".
(3)
"מלחמת הכוכבים" – הגרסא המצוירת החדשה ("מלחמות המשובטים"). פעם, היו הסרטים מעין "מקור" שממנו נגזרו משחקי המחשב. בסרט הזה הגלגל התהפך: הסרט כבר עשוי בשפה של משחק מחשב – משחק מחשב שהבמאי משחק בו כביכול, והוא בעצם הכנה, קדימון, ל"דבר האמיתי" שהוא משחק המחשב שיופץ בוודאי בהמשך, ושייראה מן הסתם בדיוק כמו בסרט.
ובאותו עניין: לפני תחילת הסרט פולשים אל האולם (ב"סינמה סיטי") שלושה שחקני פרסומת ועושים פרסומת חיה לאיזה מסטיק לילדים הלכודים שם. הם שואלים את הילדים שאלות על המסטיק (התשובות ניתנו קודם לכן בפרסומת שהוקרנה על המסך!). הילדים החביבים, בלי ספק, מצפים כי יקבלו לפחות מסטיק מתנה על תשובותיהם, אבל מסתבר כי הפרס על ההשתתפות בפרסומת הוא קבלת מדבקות פרסומת של המסטיק ביציאה מהסרט!
(4)
ולסיום, משהו מצחיק (מאוד) – תודה לאסף שור (אפשר לראות גם מכאן)
מתחת לשולחן 