קיץ

21 תגובות בנושא “קיץ”

1. כרגיל, מרתק ומאלף.
   תודה

   אהבתיאהבתי

2. אני מחפש ספרי זן / הייקו.
   אשמח אם תוכל להמליץ על כמה.
   עכשיו כשעבר שבוע הספר.
   תודה
   רני

   אהבתיאהבתי

3. מעולה. תודה.

   אהבתיאהבתי

4. הוא תמיד כותב על קהיר באוגוסט, ואיך הוא חי ללא מזגן, ואיך אנחנו מתנשאים ומכחישים את הלבנטיניות שלנו. הוא כותב יפה, בני ציפר, אבל אני – כשלעצמי מתעב תיעוב עמוק את הקיץ, ואת השמש, ואת החום.

   מבחינתי, הקיץ הוא תקופה של אבל. אבל על מותה של העונה השפויה היחידה: החורף

   http://www.notes.co.il/boaz/31112.asp

   אהבתיאהבתי

5. ציבורי ממוזג, על אף חוסר היכולת לעשן
   וקראתי את העמוד האחרון של ימים קרועים
   שנרכש (בחינם) בהופעה האחרונה של בבליקי וחבורתו באוזן
   התחביר שלו מוזר ביותר, המשפטים קטועים

   אהבתיאהבתי

6. בשביל ישראלי החי באירופה הקיץ הוא בו בזמן משאת נפש אחוזה בחלומות על ים, וזכרון האימה (הבדוי) של ה"יולי-אוגוסט" שכולם מתלוננים עליו. במובן מסוים הוא תמונת הראי של החורף של אירופה. כולם מתלוננים על הקור והחושך וחולמים על "יום קיץ ארוך ועצל". לקח לי כמה זמן להבין איך אדם שפוי יכול להתגעגע ליום קיץ חם ומהו בדיוק הקיץ הזה שאין בינו לבין "יולי-אוגוסט" הישראלי כלום.

   עכשיו אני אוהב את החום. אבל זה לא חוכמה.

   פוסט יפה מאוד.

   אהבתיאהבתי

7. לרני, אם תרצה שלח לי מייל דרך "כתבו אלי" ואשלח לך רשימה קטנה. זה לא ייצא טוב בתגובה כאן.
   לבועז, אני יכול להזדהות אתך אבל בהתחשב בכך שהחורף כאן נמשך כחודשיים, זה אומר אבל 9-10 חודשים בשנה. נראה לי כבד מדי.
   ולעומר, כמובן, יש לו המוזיקה שלו, לא הייתי אומר שיש שם "קטיעה", אולי דווקא להיפך, לגאטו רב.

   אהבתיאהבתי

8. מי שהפיץ את קולו של ישראל ברמה, בין היתר, היה המבקר המחמיר אמנון נבות, וזה היה לפני שנים רבות מאוד.

   וקולו של ברמה מיוחד במינו.

   בהשראתו כתבתי פעם נובלה בשם "ימים ערופים", שגנזתי

   אהבתיאהבתי

9. נכון. המסה על ברמה שנבות כתב בפתח הספר היא טקסט רגיש ביותר שאומר את הדברים החשובים על ברמה.

   אהבתיאהבתי

10. בכול קיץ, ובכול שיאו של חורף אני נזכר באמי ילידת מאה שערים שסירבה בכול תוקף, מטעם מוסרי כלשהו, להשתמש במזגן גם בשנות מגוריה הרבות בתל אביב, ובקושי ניאותה למאורר רעשני בקיץ ולמפזר חום מצרצר בחורף, ובקיץ תמיד נטפה הזיעה מסנטרה, ובחורף עטפו אותה שבעה חלוקים.

    אהבתיאהבתי

11. "עוברים ושבים, התועים בתוך הזהב, עיניהם ממצמצות מן הלהט וכמו דבוקות בדבש, הרימו את שפתם העליונה וחשפו את החניכיים ואת השיניים. וכל תועי אותו היום הזהוב לבשו אותה עווית שרבית, כאילו הטביעה השמש על פני כל חסידיה מסכה אחת ויחידה, מסכת הזהב של הכת השמשית; וכל אלה שצעדו היום ברחובות, נתקלו זה בזה, עקפו זה את זה, זקנים וצעירים, נשים וטף היו מברכים זה את זה באותה המסכה המשוחה על פניהם בצבע זהב עבה, עיוותו פניהם זה לעומת זה באותה עווית באכחית, המסכה הברברית של פולחן עכו"ם".

    (לא ישראלי, אני יודע, אבל בכל זאת…)

    אהבתיאהבתי

12. כרגע התבקשתי להעביר את ברמה לבעלת לגאטו חריף

    this is the sound of the suburbs

    מחסור ביכולת קריאה צמודה או היעדר נוקשות אינטלקטואלית, או המוזיקליות הרפלסקסיווית של דיווח על נופי הפרברים, (ומה העניין עם הפונט המודגש והלא מודגש?) – לא איפשרו לי לזהות קורי עלילה בימים קרועים, למעט חסדים מתכלים ורסיסי הטלאות של פרוזה לירית "שוליית" – יציאה מהבקום, סיגריה עם בחורה, האפטר פארטי והדאונים הקשים של פוסט 73, רישום לאוניברסיטה, פתח תקווה.

    מעונות העובדים – לב תל אביב

    לא כן שבתאי, שאמנם גם התחביר שלו פרץ את הגבולות המאז'וריים, אך בכל זאת פרם ותפר מחולות חיים (ומוות) "ממשיים" ומובחנים של מי שהפכו
    מ"מי שהינם" ל"מי שהיו"? ותהייה תפלה ומאוסה לסיום –

    לצורך ענייני ההתקבלות והפוליטיקה, האם ההבדל בין ברמה (ואלברט סוויסה, ורחל איתן וכיוב) לבין שבתאי, הוא (גם) סך הפרשי ההשפעה והיחצנות בין א.נ. למ.פ.?

    נ.ב. היבול של ההופעה ההיא באוזן היה רב בשביל 50 שקל, ואני עומד להתחיל את יעקב בוצ'ן ואיניאציו סילונה

    אהבתיאהבתי

13. ואצל ברמה, איגום של מים איורור של בריזה לכל היותר במרפסת, עם שלולית זיעה שנסחטה מהחולצה.

    אצל שבתאי הם כל הזמן הולכים אל הים ומסתכלים מערבה, ממש כמו בילוי שעומד בפני עצמו

    אהבתיאהבתי

14. 1
    הקיץ היתה לי עונה נעימה, בעברי. כיום זו עונה מענה.

    2
    "בית-ספר לדיקטטורים" של איניאציו סילונה ו"כחול חלודה" של יעקב בוצ'ן היו לי זמן-קריאה מהנה

    3
    יעקב שבתאי כמו ענק העומד ומשקיף מעל גבעה על פני הספרות העברית לפניו ואחריו. לא יח"צנות הביאה אותו למעמד העל שלו. להיפך. מנחם פרי מספר שבתחילת דרכו איש לא עמד על גדולתו הממשית.

    4
    באופן מעניין, אני זוכר המון גשם בספרים עבריים אהובים. ב"מיכאל שלי", ב"מימים ימימה" ובסיפוריו הקצרים והנפלאים במיוחד של א.ב. יהושע, "מות הזקן" ו"תרדמת היום"

    אהבתיאהבתי

15. אני לא בטוח שיש מה להשוות בין שבתאי לברמה, אבל ההבדל העיקרי הוא ששבתאי מדבר על שכבה חברתית שהקוראים שלו יכולים להזדהות איתה. הרובד הזה כמעט לא קיים אצל ברמה. ברמה גם קשה יותר, תיאורי-נופי יותר, בעוד ששבתאי מתמקד בפעולות ובדיבור. ממש לא נראה לי שזה עניין של יחסי ציבור, אנו מדברים על תקופה שבה הכוח של שיווק הספרות היה פחוּת בהרבה מהיום (שני הסופרים נפטרו בראשית שנות השמונים).

    ותודה על שולץ

    אהבתיאהבתי

16. מה דעתך על הפרוזה של אמנון נבות? קראתי את "לוכדי העריקים" לפני כמה שנים ומצאתי בו יופי רב, אך ממעטים לכתוב על ספריו.

    אהבתיאהבתי

17. אני מאוד אוהב את הפרוזה של אמנון נבות. בסך הכול סופר מצוין, אבל זה ברור מראש שיקראו אותו פחות מקוראי ספר שירה, שזה אומר ממש מעט. זה לא מעלה ולא מוריד מאיכות ספריו.

    אהבתיאהבתי

18. עונת המלכים (או: קו הכשל של הסוסים) היה ספר שפוצץ לי את הראש, כשקראתי אותו בגיל 20 (זה היה באיזה בסיס נידח של חיל האויר, בשנת 1983 – זוכר שהיה חורף, וירד המון גשם בדירה ברחוב הפלמ"ח בירושלים…)

    אני חושב שאמנון נבות כותב מוכשר ביותר.

    אהבתיאהבתי

19. אבל הישראלים שונאים גם את החורף, וגם בו מדליקים חימום.

    אני אגב לא מדליק מזגן. זה מאוד יקר.

    אהבתיאהבתי

20. רשימה משובחת.
    מבקש להוסיף גם את הקטע היפה של פנחס שדה על אי קניית מאוורר בקיץ

    אהבתיאהבתי

21. חשבתי די הרבה על זה – לא רק את הקיץ שונאים כמו שנאמר אלא גם את החורף.
    ובכלל לא רק הישראלים האשכנזים שמתגעגעים לארופה – גם יוצאי ארצות חמות יותר וכו'.
    אז מה? התושבים הפלסתינאים לא מתלוננים על החום? יש להם הרבה יותר על מה להלין.

    ונזכרתי בסרט "גראן טורינו" שקלינט איסטווד מלמד איך גבר מדבר: להתלונן על הכל, רק לא על דברים הקשורים לבן השיח.
    אולי הזכות להתלונן היא הזכות השמישה יותר בדמוקרטיה, גם אם לא לצרכים משמעותיים, כמו לומר "אני מתלונן משמע אני קיים"

    אהבתיאהבתי

סגור לתגובות.