לואיס תומס, ב"חיי התא" שהזכרתי בפוסט הקודם, מספר על יצור חד-תאי בשם Myxotricha paradoxa, שמתגורר במעמקי מערכת העיכול של טרמיטים אוסטרליים. בלעדיו, העץ שאוכל הטרמיט, בלי קשר לכמה הטרמיט ילעס, לא יוכל להתעכל. המיקסוטריכה מאפשר לטרמיט להפריש את העֶצָה (ליגנין) שאותה אין הוא יכול לעכל, ושאותה הוא מנצל כחומר לבניין הקן. בלי המיקסוטריכה לא היו טרמיטים. מה שאפשר לכנותו "טפיל" מאפשר למעשה את חיי המארח.

נראה שלמיקסוטריכה יש שוֹטוֹנים (מעין זנב ארוך, כמו בתאי זרע) שמאפשרים להם לנוע בתוך מערכת העיכול של הטרמיט. למעשה, בהגדלה רבה יותר, השוטונים הללו מתבררים לא כאיברים של היצור, אלא כיצורים אחרים, ספירוכטה, סוג של חיידק, שחיברו את עצמם במרווחים סדירים למיקסוטריכה והם מזיזים אותו.

וכאילו לא די בכך, נראה שיש למ' אברונים אובליים, קרובים לספירוכטה. אבל אם מגדילים עוד רואים שגם אלו יצורים נפרדים, חיידקים אחרים, שחיים בסימביוזה עם הספירוכטה. דיירי מִשנה של דיירי המִשנה של הטרמיט, שאף הוא דייר משנה, נגיד, בבית או בעץ.

פתאום הבנתי את העולם על פי צמד המילים: דיירי מִשנֶה.

כדי שהמטפורה של דיירי המִשנה לא תטעה: מדובר במאות אלפי דיירי משנה בסביבת המיקסוטריכה.

מושבה של טרמיטים יכולה להכיל עד עשרה מיליון טרמיטים.

*

למאמר של לין מרגוליס ודוריון סגן באותו נושא >>>

5 תגובות בנושא “דיירי מִשְנֶה

  1. וכמה עולמות שלמים של דיירי משנה חיים בתוך גופינו עצמנו?
    ואולי גם הם כמונו, מתלוננים על שנות בצורת, על טייפונים ורעידות אדמה בעולמם?

  2. עוד אני מחפשת אותי במרחבים האיסופיים שתארת ב"נתניה" והנה הגענו לכרסו של טרמיט.יותר מהר ממשקאות הקסמים של עליסה אתה מהפך גדלים. תודה, איזה יופי. שבוע טוב.

  3. דברים אלה מעלים כמובן את השאלה בדבר ההבחנה שאנו עושים בין "אנחנו" לבין "העולם", והניסיון אחר כך להבין את אופיו של הקשר "בינינו" לבין "העולם". כנראה שהתפיסה האנושית, במיוחד בתרבות המערב אבל לא רק, התרגלה במשך מאות ואף אלפי שנים לעבור במהירות הבזק בין היכולת להבחין לבין תודעה של היפרדות: ההבחנה הופכת כמעט מיידית להפרדה מטאפיסית בין ישיים, המביאה לפליאה כיצד יתכן שהיישים השונים הללו קשורים כל כך זה לזה.

סגור לתגובות.