מותו של מוכר ספרים משומשים

דיוקן עצמי עם חנות ספרים משומשים סגורה בלילה ומודעת אבל, 29.4.13

שמעתי ביום שישי האחרון בהפתעה גמורה על דבר מותו הפתאומי של כרמי, בעל חנות הספרים המשומשים "צו קריאה" מול גן העיר. להערכתי לא עבר את שנתו ה-55. עברתי היום ליד החנות ומודעת האבל הכתה בי, שכן לראשונה גיליתי מה שם משפחתו, והוא הופיע, למרבה האירוניה, ליד האותיות ז"ל.  לא הייתי ממש חברו, אבל מכורח הנסיבות שוחחנו הרבה מאוד, כמעט תמיד בענייני ספרות. "הנסיבות", כלומר – מכרתי לו ספרים משומשים. מאות רבות של ספרים. אולי אלף בעשור. עד כדי כך שכשהיה רואה אותי נכנס עם שקיות היה אומר, "ברחמנות, ברחמנות". על חצי הספרים היה משלם סכום סמלי, את מחציתם האחרת הייתי משאיר לו בחינם. יש לי זיכרון די טוב ל"פרצופים" של ספרים, ולפעמים הייתי מוצא על המדפים אצלו ספרים שידעתי שהגיעו מספרייתי, ומי יודע אם לא עברו בדרך אצל קוראים אחרים וחזרו אל החנות אחרי מסע גלגולים נפתל. אפילו רכשתי ממנו פעם ספר שמכרתי לו שנה ומשהו קודם לכן. שמי עוד היה כתוב (אך מחוק על ידו) על העמוד הראשון. הוא עשה לי הנחה.

על מותו שמעתי עוד ביום שישי, אבל רק היום, לפני כשעה, כשעברתי ברחוב אבן גבירול, וראיתי את המודעה ומאחוריה את הספרים, הפך המוות מוחשי. עמדתי מול הזגוגית וראיתי את צלליתי משתקפת שם, ביני ובין הספרים הרבים, שכמה מהם היו פעם שלי. חשבתי איזה מקצוע מיתולוגי הוא מקצוע מוכר הספרים המשומשים, המעביר את הסיפורים והמידע מאדם לאדם, פותח שוב ושוב ספרים שדינם היה להיסגר או להיזרק. אנו אומרים "חנות ספרים משומשים", אבל ספר משומש, חשבתי, בניגוד לרכב משומש, הוא ספר חי יותר, ולא חי פחות. ספר חדש הוא ספר שלא נולד. כשקוראים בו פעם אחת הוא כמו ילד. וככל שקוראים בו יותר – אדם אחד או אנשים רבים – ככל שהוא "משומש" יותר, הוא מתחייה, מאיר יותר, דוהר יותר בעולם.

הספרים עמדו בדממה על המדפים. וראיתי – רואים זאת בתמונה – שגם אני, כמו כל אחד, הוא ספר כזה. מרעיש עד כמה מקום נצבע ומקבל משמעות לאור נסיבות. לפני שבוע זו היתה סתם חנות ספרים סגורה בלילה. היום היא הפכה לבית-עלמין סמלי. הספרים לא סתם היו שם, מאחורי מודעת האבל, אלא שהו שם בדממת מוות. מסביב נמכרו מיצי הפרי וההמבורגר הטבעוני, אבל ממול נפערה קובייה של שקט סופי. לפני שפניתי משם חשבתי שאולי אין החזון הזה קודר כל כך, אחרי הכול. שאולי אפשר לחשוב על מצבות בבית קברות כמו על חנות ספרים משומשים, להבדיל מבית גנזים. כל אחד נטמן כדי לחזור מתישהו, חנות הספרים המשומשים מבשרת אולי שיש סיכוי לעוד קריאה, שיש סיכוי לחזור. כל קריאה תהיה כמובן שונה מאוד. אתה מוכנס שם למדף כדון קיחוטה ונשלף ממנו כעבור איזה זמן, והנה אתה ספר אחד – ספר שירה אולי, ספר מסות, ספר טלפונים. אבל עיניים שוב קוראות בך. לאט נמתחו הקווים מן הספרים שבחנות, לאחור ולפנים, אל מדפים בבתים אחרים, אל בתי דפוס קרובים ורחוקים, אל קוראים שטרם נולדו. חבל על דאבדין.