כוחה של המסֵכה

ג'יימס הילמן, שני קטעים מתוך מהדורת הכתבים, כרך 8, עמ' 75, 85.

תרגם מאנגלית דרור בורשטיין [בסוגריים רבועים – הערות המתרגם].

*

מתוך "על האתיקה של עסקי השעשועים"

[לאמרגן] פ"ט בארנום מיוחסת האמירה: "בכל רגע נולד פתי". עלינו הוא דיבר, כי כולנו פתאים. כל אחד מאיתנו "נופל" בעסקי השעשועים. ומדוע? האם אין בנו תשוקה לתיאטרון חי, לראות מיתוס מוגשם, להיסחף באשליות ובתעתועים של "השעיית הספק"? אנו רוצים להיסחף פנימה ממש כפי שאנו רוצים בתעתועים ובאשליות של ההתאהבות. אנו פתאים מול כוחה של המסֵכה.

[יש מנהיגים פוליטיים שהבינו כנראה שבני האדם שטופים כל כך ב"שואוביז" – סדרות, סרטים, כתבות צבע, רומנים וכו', שהדמות האנושיות היחידה שהם יכולים לתפוס כממשית ומשכנעת היא זו של השחקן, של איש במסכה. כוחם של מנהיגים אלה הוא שהם נכונים לשחק כל הזמן, להיות "בדמות" כל הזמן. יתרונם על עמיתיהם אינו בהכרח הבדל של כישורי מעשה. הדבר הזה מכשף, בלי קשר לעמדותיך, ממש כפי שאתה נמשך למסך טלוויזיה בלי קשר למה שמוצג שם. בהמשך (עמ' 81) מעיר הילמן כי הניסיון להבין מיהו הנשיא "באמת" מבוסס על ההנחה שיש הפרדה בין השחקן למסכה, אך הנחה זו אינה נכונה במקרה של הפוליטיקאי מהסוג הזה. הוא, למשל, לא מתאבל, אלא "מראה אֵבֶל למצלמה"].

*

פתיחת "קוסמולוגיה לנשמה: מִיְּקוּם לקוסמוס"

אתחיל את דבריי כחולָה המציגה תלונה לדוקטור לפילוסופיה, למדע או לתאולוגיה. החולָה היא הנשמה, הנפש. בכך שאני נותן קול לנשמה אני ממשיך מסורת רטורית שראשיתה במצרים העתיקה ונעשה בה שימוש בידי טרטוליאנוס [220-155 בערך] בחיבורו "עדוּת הנשמה". תלונה הנשמה כפי שאני שומע אותה היא כזאת: מדוע אני כה זנוחה בתיאוריות שלכם על היקום? מדוע נותנים לי מקום כה אגבי בתבנית הגדולה של הדברים? מדוע מיתוס הבריאה, שבּו הכול מוסבר בתרבות המערבית – אבולוציה לאורך הזמן [=ששת ימי הבריאה] – משלבת אותי, אם בכלל, בשלב מאוחר, ומקצה לי מקום כה מצומצם רק בתוך גולגולות וגופים של בני אדם [הכוונה כנראה ל"וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים", בראשית ב, ז].

מה אומרות התיאוריות שלכם על חומר, והנוסחאות המתמטיות שלהן, והחישובים האסטרונומיים, ומושגי המציאות שלכם – מה כל אלה אומרים על מציאותי ועל זיקותיה לחיים עלי אדמות, לחידות האהבה והיופי, לצדק ולפעולה הנכונה, לטיפוח ולמיאוס? מדוע הפילוסופיות הקוסמולוגיות מספקות הזנה כה מזערית לעולם הפנימי, לדמיון, לחושיוּת […]? אני מבקשת עזרה קוסמולוגית, קוסמולוגיה תרפויטית; קוסמותרפיה. הפסיכותרפיה לעולם לא תוכל להגשים את מטרותיה ביחס לנשמה מפני שתפיסת העולם שבתוכה הפסיכותרפיה פועלת מוגבלת באופן יסודי על ידי קוסמולוגיות המצהירות שהנשמה נחותה, בין אם הקוסמולוגיות הללו מטריאליסטיות, מונותאיסטיות, אבולוציוניסטיות או אידיאליסטיות. אף אחת מהן לא מתחילה בנשמה.