מחבר דרור בורשטיין

1
 
הכרנו מבקר ספרים אחד, שבאחד הימים עזב במפתיע את משׂרתו במוסף הספרותי, רכש מטוס פרטי וטס לפרובאנס, שם הוא חי עד היום. מתברר כי במשך שנים היה המבקר מוֹכר לחנויות הספרים המשומשים את הספרים שקיבל לביקורת מיד עם הגיעם אליו. את הרווחים השקיע במניותיה של אחת מהוצאות הספרים הגדולות. עוד התברר כי, למעט חריגים בודדים, לא קרא את הספרים אותם ביקר, וזאת – כמובן – כדי שיוכל למוכרם כחדשים. התקשרנו לברך אותו על ההימלטות המוצלחת והוא סיפר לנו כי כבר הספיק ללמוד די צרפתית כדי להתקבל לעבודה כמבקר שירה באחד מעיתוני מרסיי. בעוד חמש שנים, אמר, הוא מתכנן להגר לנורבגיה, שם שְׂכר המבקרים כפול מזה שבצרפת. שאלנו אותו אם קרא את הספר האחרון שפרסמנו. הוא המליץ לנו לשלוח אליו את התרגום לצרפתית, אם וכאשר יופיע, וכך עשינו.
 
 
2
 
הכרתי מבקר ספרים מרכזי אחד שהיה מבקש מעורך המוסף את כל הספרים שאת מחבּריהם שׂנא. הוא היה מבטיח לכתוב עליהם ביקורת "בקרוב", אבל למעשה קבר אותם בחצר האחורית של הווילה שלו ברִשפּוֹן, תוך שהוא דוחה בתואנות שונות ומשונות את העורך, עד שהיה כבר מאוחר מדי להציע את הספר למבקר אחר. וכך, לשמחתו של המבקר ולאסונו של הסופר, לא נכתבה ביקורת על הספר שאת רעתו דרש, והספר צנח לתהום הנשייה כיאה לו, חשב. אחרי הרצחו של המבקר מרִשפּוֹן נחפרה החצר של ביתו וקבר הספרים נתגלה. משערים כי עד סוף העשור הנוכחי יספיק המוסף לפרסם, אם כי באיחור, את הביקורות על כל אותם ספרים שנקברו שלא-כדין באדמת רִשפּוֹן. לשם כך פנתה מערכת המוסף אל מי שבמשך שנים היה המבקר המרכזי שלו, ופרש במפתיע. ממקום מושבו בדרום צרפת נתקבלה הסכמתו הנלהבת לבצע את המשימה.
 
 

 

סניורה: לישראל הזדמנות להגיע לשלום

הערכה במטכ"ל: המלחמה עלולה להתחדש בקרוב

(שתי כותרות מ"הארץ", 21.8.06)

1. בסרטים מפחידים במיוחד כמו הסרט הזה אני נוהג להציץ לשנייה מדי פעם בראשים של הקהל באולם (הפעם בסינמטק ת"א). משהו בקיום של האנשים המביטים בסרט מרגיע, עצם היותם שם, כקהל של רבים, מול הסרט, מוציא את הסרט לרגע מן הממשות שהוא יוצר. בישראל, מול האימה של המציאות, אני מנסה לעשות את אותו הדבר, להסתכל בקהל לרגע. אלא שהקהל יותר מפחיד מהסרט.

 

2. במבואת הסינמטק מחלקים עלון של החברה להגנת הטבע. יש חוגים לכל גיל: 

• "חוג טבע פשוש", מגן חובה עד כיתה ב'.
• "סיירים צעירים", לכיתות ג'-ד'. "לטבע יש המון סודות לגלות לכם".
• "יוצאים לשטח", לכיתות ה'-ו'. "שנה של הרפתקאות מגניבות".
• "מסלולי אתגר", לכיתות ז'-ח'. "פעילויות, חוויות ואתגרים".
• "מנהיגים בשטח" (ט'-י'). "רוצים להוביל ולהשפיע על הסביבה?"
• "הצעד הבא" (י"א-י"ב): "חושבים על המחר? חושבים על הצבא?"

 

 

 

ארבע כותרות מ"הארץ", 12.8.06. ההדגשות הוספו:

• מועצת הביטחון אישרה פה אחד הפסקת אש בלבנון; ישראל הביעה שביעות רצון;
• לשכת רה"מ אולמרט: המבצע בלבנון נמשך בינתיים;
• לאחר ההצבעה באו"ם: חיל האוויר הפציץ תחנת כוח בצידון;
• חייל צה"ל נהרג אתמול בכפר רשף בגזרה המערבית

מי לא זוכר איך הביס הטניסאי השוודי האגדי ביורגן בורגן את הסנגאלי מוגדישו? מוגדישו, כידוע, לא רק שאיבד את ידו הימנית ביום שלפני המשחק בתאונה, ידו השמאלית, החלשה, היתה נתונה בגבס, ורק שתי אצבעות, הזרת והאגודל, בצבצו החוצה. בעזרת שתי אצבעות אלו אחז במחבט, שבגלל טעות של העוזר הטכני של המשלחת הסנגאלית לווימבלדון היה חסר רשת, והלם בכדור בעזרת מסגרת העץ; מאוחר יותר, כשנשאל כיצד הצליח להחזיק מעמד מול הטניסאי השוודי האגדי ביורגן בורגן במשך שלושה משחקונים עד לתבוסתו המשפילה, ענה כי למרות שהמגרש היה משופע מעט, הצליח לדחוף את כיסא הגלגלים שלו בעזרת מה שנשאר מהרגל הבריאה שלו לכיוון הרשת, רגל שהיתה אצלו חזקה יחסית אחרי שנים של פיזיותרפיה במועדון הספורטאים העיוורים הממשלתי של דקאר, מועדון בו למד גם לתפקד ללא כליה אחת.

אז הרסנו גם את הים. אבל זה בסדר, לא נורא, זה לא הים שלנו. זיהמנו אותם. המים הם המים שלהם, הדגים לא ייכנסו למים הטריטוריאליים של מדינת ישראל בלי אישור של שר הביטחון. אצלנו, במודעה ליד הידיעה על חורבן הים, המים נקיים. הדגים בים התיכון לא ישכחו את השם פרץ. מה שקרה עם הים הוא מה שקורה עם כל המלחמה הזאת. לאט לאט הזיהום עולה. הלם, חרדה, גם זה זיהום. 80%+ תומכים בהחרפת המלחמה, מה? כולכם בחרדה, אל תתביישו להודות בזה. ואל תדאגו, תהיה נפילה, יבוא ההלם, יוציא אתכם מהחרדה. בבתי הקולנוע התפוסה מלאה. מישהו בשם דן מרגלית ציטט במעריב היום "מהרסייך ומחריבייך ממך ייצאו", וקרא "די לבכיינות!". והתכוון בוודאי למי שהרס והחריב גם את הים ושב בשלום לבסיס. דן מרגלית, אני מאחל לך קרפיונים יפים לשבת. בפיליפינים אלפי בני אדם, כלומר מטפלים סיעודיים, בורחים מהר געש. כתב השטח של "גיא פינס", אסי עזר, הגיע אתמול לבקר את רותם סלע, הקולגה מהשולחן ליד, בסט הצילומים של גו אנדר. סלע שהייתה קצת שיכורה, סחטה מעזר נשיקה צרפתית.  אִם יוֹלִיד אִישׁ מֵאָה וְשָׁנִים רַבּוֹת יִחְיֶה וְרַב שֶׁיִּהְיוּ יְמֵי שָׁנָיו וְנַפְשׁוֹ לֹא תִשְׂבַּע מִן הַטּוֹבָה וְגַם קְבוּרָה לֹא הָיְתָה לּוֹ אָמַרְתִּי טוֹב מִמֶּנּוּ הַנָּפֶל (קהלת ו',ג').

 

 

 

מי לא זוכר את אותו משחק במוקדמות גביע העולם בכדורגל בו הפסידה סנגאל לאיטליה בתוצאה 1:0? הנבחרת הסנגאלית, כבר בתחילת המחצית השניה, נותרה עם ארבעה שחקנים על המגרש (לא כולל השוער), וזאת לאחר שארבעה משחקניה הורחקו בכרטיס אדום (אחרי שנים התברר כי שופט המשחק, שהיה שוויצרי תושב איטליה אך לא דיווח על כך בטופס, הִטָּה את המשחק לטובת-נחשו-מי משיקולים שלא התבררו עדיין לגמרי), ושאר השחקנים נפצעו פציעות חמורות (בגלל טעות נשאר הספסל הסנגאלי בשדה התעופה של ג'ורג'טאון והגיע לאליפות כחצי שנה אחרי שהמונדיאל הסתיים). בדקה ה-80 מנתה נבחרת סנגאל שני שחקנים, זולת השוער האגדי שלה – חלוץ מרכזי ובלם שמאלי, שהיה, למרבה המזל, גם קפטן הנבחרת, ונרצח כמה ימים אחר כך בעת שבילה את חופשתו בעיר תל אביב שבמדינת ישראל. למרות זאת היתה התוצאה, גם בדקה ה-80, 0:0 – החלוץ הסנגאלי ירד להגנה ולמעשה תפקד גם כבלם ימני, ואילו השוער האגדי מוגדישו סייע להתקפות המתפרצות הסנגאליות בגיחות מסוכנות לרחבת השוער האיטלקי, ג'ובאני בטיסטוני. בגלל ריבוי הפציעות במשחק נוספו למשחק כעשר דקות ובמהלכן הבקיע מוגדישו שער מרהיב מחצי מגרש אל בין החיבורים, חיבורים שהיו, כך הסתבר לו באיחור קל, חיבוריו שלו. השער העצמי הכריע את הכף והעניק לאיטליה את הניצחון במשחק, ופרשני הכדורגל בעיתוני ישראל, ב-1973 כמו היום, הכתירו את ההפסד הסנגאלי כ"תבוסה משפילה". מסתבר כי בגלל ריבוי העליות להתקפה התבלבל מוגדישו וסבר כי השוער האיטלקי הוא הוא-עצמו, דהיינו מוגדישו, וכי השער הריק הוא השער האיטלקי, והוא הניף את השמאלית שלו ובעט.

מה משותף לאולמרט ולנסראללה? שניהם מדברים עם אצבע זקורה. אנשים עם אצבע זקורה, צריך להיזהר מהם. האצבע יכולה להיכנס לך לעין בזמן שהם מדברים, והם בכלל לא ירגישו. וכמו שכתב נתן זך בשיר "שבעה": "יש לו יותר שכל באצבע הקטנה מאשר בכל הראש". וכאן הרי מדובר על האצבע הגדולה.

 

 

 

 

 

(התמונות מאתר "הארץ". למאמר של אורי אבנרי ב"מעריב" >>)

אם תומך בנסיון של ישראל בהגנה עצמית, פשוט טהור, כל עוד המטרות של המבצע הזאת בעיקר חיזבאללה ומקמץ, ככל הניתן, החיים של אזרחנים לבנוניים (לא משימה קלה, כפי שמשגרים של טיל של חיזבאללה יותר מדי לעיתים קרובות משתמשת באזרחנים לבנוניים כפי שקי חול אנושיים).

הקרב האמיתי ימים אלה סוערים לא בכלל בין ביירות וחיפה אבל בין קואליציה של שלום מחפש עמים, ישראל, לבנון, מצרים, ירדן וערב סעודי מצד אחד, ואיסלם קנא, הזינו על ידי אירן וסוריה, על האחרת.

אם, כפי שכולנו מקווים, נצים ישראליים ויונים דומים, חיזבאללה הולכת להיות הובס בקרוב, ישראל ולבנון תהיה המנצחים. חוץ מזה, מפלה של ארגון של טרור אסלאמי מלחמתי יכול באופן דרמטי לשפר את הסיכויים לשלום באזור.

 

(קטעים נבחרים ממאמרו האחרון של עמוס עוז בנוגע למלחמה בלבנון. המאמר תורגם בעזרת תוכנת בבילון. למעוניינים, הנוסח המלא באנגלית >>)

עַל הַמָּסָךְ
אֲנִי מַבִּיט בַּצִּיּוּר
מַחֲזוֹר שִׁירִים עַל פִּי בְּרוֹיגֶל
שֶׁיֵּשׁ המְכַנִּים 'הָאָב' אוֹ 'הַזָּקֵן'
רַעְיוֹן בִּלְתִּי מְקוֹרִי בַּעֲלִיל
אֶת הַצִּיּוּר צַיָּדִים בַּשֶּׁלֶג
אֲנִי מְכַנֶּה הַיּוֹם
טֶבַח הַחַפִּים מִפֶּשַׁע

כְּלָבִים אֵלּוּ
חֲנִיתוֹת אֵלּוּ
הַדַּקּוֹת – מְרֻכָּזִים כָּל כָּךְ בְּעַצְמָם
מְעַיְּנִים בַּשֶּׁלֶג כְּאִלּוּ נִכְתַּב עֲבוּרָם
לְעֵת עַתָּה, מִתְאַמְּצִים
לַעֲקֹר רֶגֶל
יִטְבְּחוּ בְּעוֹד 15- 20 דַּקּוֹת
בְּאוֹתָם חַפִּים מִפֶּשַׁע הַמַּחְלִיקִים עַל הַקֶּרַח
שָׁם לְמַטָּה
חַסְרֵי פָּנִים
קְטַנִּים כִּילָדִים
מִכֹּחַ הַפֶּרְסְפֶּקְטִיבָה

רֵאשִׁית יִפָּגְעוּ
הַקְּרוֹבִים אֵלֵינוּ בְּיוֹתֵר
אֵלּוּ שֶׁשְּׁבִיל הַשֶּׁלֶג
יַחְסֹם אֶת דַּרְכָּם בַּמְּנוּסָה
אוֹ-אָז תַּשִּׂיג יַד הַצַּיָּדִים
אֶת הַיֶּתֶר
הנִצּוֹלוֹת הַיְּחִידוֹת
שְׁתֵּי נָשִׁים – אַחַת בְּשִׂמְלָה אֲדֻמָּה
יִתָּכֵן שֶׁבְּתָא-הַמִּטְעָן מֻצְפָּן הַתִּינוֹק – אֵינֶנּוּ רוֹאִים –
שֶׁיַּחְלִיקוּ בְּמִזְחֶלֶת הָלְאָה מִשָּׁם, לְמִצְרַיִם לְמָשָׁל
אֶל מִחוּץ לַצִּיּוּר
אֶל צִיּוּר אַחֵר
וּכְמוֹהֶן – הָעוֹסְקִים בִּמְלֶאכֶת הָאֵשׁ
בַּפֻּנְדָּק, אֵלָיו יָשׁוּבוּ הַצַּיָּדִים
מִתְנַשְּׁפִים מִן הָעֲלִיָּּה בָּהָר
יַבִּיטוּ לְאָחוֹר בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה
הַתְּמוּנָה לֹא תִּשְׁתַּנֶּה הַרְבֵּה
מִשְׁטַח קֶרַח וְעָלָיו דְּמוּיוֹת זְעִירוֹת
צִפּוֹרִים שְׁחוֹרוֹת יִהְיוּ עַל הָעֵץ
בַּשָּׁמַיִם
בְּעִקָּר דְּמָמָה כְּמִקֹּדֶם
רַק הַפָּנִים הוּסְבוּ
רַק רַחַשׁ הָאֵשׁ הַנִּגֶּפֶת בָּרוּחַ
נְשִׁיפוֹת הַכְּלָבִים, לְשׁוֹנוֹת אֲדֻמּוֹת מְשֻׁרְבָּבוֹת
עַתָּה מֵרִים מִישֶׁהוּ מֵהֶם אֶת עֵינָיו וְרוֹאֶה
עַל מִשְׁטַח הַקֶּרַח הָרָחוֹק, מִיָּּמִין
כְּבָר נָפַל מִישֶׁהוּ וְנֶחְבַּט
כְּאוֹת עֲבוּרֵנוּ לְהַתְחִיל אוֹ
כְּתַחֲזִית שֶׁלְּעֵת עַתָּה אֵינָהּ אֶלָּא בְּגֶדֶר שַׁעֲשׁוּעַ

 

 

 

פורסם באתר "הגדה השמאלית", ספטמבר 2004