שֶׁבֶר הפרח

יש פסוק בישעיהו, "שִׁירוּ לה' שִׁיר חָדָשׁ, תְּהִלָּתוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ; יוֹרְדֵי הַיָּם וּמְלֹאוֹ, אִיִּים וְיֹשְׁבֵיהֶם". כמה יפה הדימוי של שירה הבוקעת מספינות החולפות זו על פני זו, עולה מאִיים מבודדים, מהקצה הרחוק של ארץ רחוקה… יורדי הים לא שומעים זה את זה, תושבי האיים יעברו אולי את כל ימיהם בלי להפליג לאיים האחרים, אבל הם שרים ביחד.

אני כותב זאת כדי לספר על ספר קטן שפרסמתי באמצעים ביתיים – חוצָה דממה, מבחר ושירים חדשים של רחל קָרון (את השירים שכבר פורסמו ערך אורציון ברתנא). המשוררת יושבת באחד האיים הללו. לא פגשתי את רחל ואני יודע רק מה גילה (בערך) והיכן האי בישראל שבו היא מתגוררת. ספריה הגיעו אל האי שלי לפני כמה שנים בתיווכה של ענת לוין. שירתה שבתה את לבי מיד בפשטותה הדחוסה המכשפת, וכששלחה לי את שיריה החדשים הצעתי לה לצרפם למבחר משיריה הקודמים ולהוציא בספר קטן. הנה אחד משירי הספר:

נָחוּץ צִיּוּר מִסְגֶּרֶת

סְבִיב חַלּוֹן, בּוֹ יִצְנְחוּ עֲלֵי הָעֵץ

כְּמוֹ אֶגְלֵי הַגֶּשֶׁם הַשָּׁחוּם

לוֹ הֶאֱזַנְתִּי בִּשְׁנָתִי

/

וּבַבְּקָרִים, הָעֲנָנוּת עוֹלָה, כְּמוֹ עָשָׁן טָמִיר

בְּלֵב הַחֹרֶשׁ.

אֲנִי פּוֹנֶה אֶל הַדְּרָכִים

הַצְּדָדִיּוֹת, שָׁם הַגִּבְעוֹל נִרְכָּן

וּגְבִיעַ הַנִּצָּן שָׁבוּר

/

השיר שקט אבל כה דחוס במילותיו ובשתיקתו, מסתעף כסיפור חלום-הרפתקה של עמוּד אחד. שלכת העלים בחלון היא כגשם כהה, וזהו גשם הנשמע (רק?) מתוך שינה. המילה "אגלים" יכולה לתאר טיפות גשם אך לרוב תתאר טל, ולכן איכות הגשם כאן נעשית טלולה, חרישית יותר.

מדוע צריך לצייר מסגרת לעלים האלה, הנושרים כגשם טלול הנשמע בשינה? אולי כדי להפוך אותם לציור חי. לאחוז בהם.

אבל המשוררת משאירה את החלון מאחוריה בלי לצייר את המסגרת. היא נושאת את המסגרת במבטה ויוצאת לצייר עולם. ענני עשן טמיר עולים שם בלי אש, בלב החורש. עננוּת טמירה מיתמרת מעלה בתשובה לגשם-החלום, והחורש הזה הוא אולי מקורם של העלים הנושרים. יש כל כך הרבה חיים ברווח בין בתי השיר.

וכבר עברנו מחלום וחלון למסע. וכבר בדרכים הצדדיות. גביע הניצן הופך מצומח לגביע זכוכית, לכן הוא גם עשוי להישבר. ואיך נלגום מִשֶׁבֶר הפרח?

השיר לא אומר אם נמצא את הגבעול ואת הגביע ומה דמות לו לפרח הזה. רק יודעים שהוא שם. לשָם אנו מוּבאים ושם משאיר אותנו השיר.

עלינו להמשיך לחפש. לבד.

בכל פעם שאני קורא את השיר הזה איני בטוח שאוכל לצאת ממנו ולחזור.