קטגוריה: שירה

ג'ורג' אוֹפֶּן, ארבעה שירים מתוך "עַל הֱיוֹת רַבִּים" (1968)

מאנגלית: דרור בורשטיין

 

*

הָאוֹר

שֶׁל הַדַּפִּים הַסְּגוּרִים הֵיטֵב, צְפוּפִים, זֶה כְּנֶגֶד זֶה

חוֹשֵׂף אֶת הַיּוֹם הֶחָדָשׁ,

 

הָאוֹר הַדַּק, הַמַּפְחִיד

שֶׁבְּטֶרֶם זְרִיחָה.

 

*

הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה

מֵעַל לַנָּהָר

בְּשַׁעַר הַגֶּשֶׁר

 

"1875"

 

קְפוּאָה בְּאוֹר הַיָּרֵחַ

בַּאֲוִיר הַקָּפוּא שֶׁמֵּעַל הַמִּשְׁעוֹל, מוּדָעוּת

 

שֶׁאֵין לָהּ דָּבָר לְהַרְוִיחַ, שֶׁמַּמְתִּינָה לִכְלוּם,

שֶׁאוֹהֶבֶת אֶת עַצְמָה

 

*

אֵינִי יָכֹל אֲפִלּוּ עַתָּה

לְהִנָּתֵק לְגַמְרֵי

מֵאוֹתָם גְּבָרִים

 

שֶׁנִּצַּבְתִּי לְצִדָּם בָּעֶמְדָּה, בְּאָהֳלֵי סָפַארִי,

בְּבָתֵּי חוֹלִים וּבִסְכָכוֹת, וְנֶחְבֵּאנוּ בַּתְּעָלוֹת

שֶׁל דְּרָכִים אֲרוּרוֹת בְּאֶרֶץ הֲרוּסָה,

 

בָּהֶם גְּבָרִים רַבִּים

מֻכְשָׁרִים יוֹתֵר מִמֶּנִּי –

 

מוּיקוּט וְהַסַּמָּל

שֶׁשְּׁמוֹ הִילִי

וְגַם הַסֶּגֶן הַהוּא –

 

אֵיךְ לִשְׁכֹּחַ זֹאת? אֵיךְ לְדַבֵּר

בְּרִחוּק עַל "הָאֲנָשִׁים"

 

שֶׁהֵם הַכֹּחַ הַזֶּה

שֶׁבֵּין קִירוֹת

הֶעָרִים

 

שָׁם מְכוֹנִיּוֹתֵיהֶם

 

מְהַדְהֵדוֹת כְּמוֹ הַהִיסְטוֹרְיָה

בְּמוֹרָד שְׂדֵרוֹת מְקוּרוֹת

בָּהֶן אִישׁ אֵינוֹ מְסֻגָּל לְדַבֵּר.

 

 

*

בְּהִירוּת

 

בְּמוּבָן שֶׁל שְׁקִיפוּת

אֵינִי מִתְכַּוֵּן שֶׁכָּל כָּךְ הַרְבֵּה יָכֹל לִהְיוֹת מֻסְבָּר.

 

בְּהִירוּת בְּמוּבָן שֶׁל דְּמָמָה.

 

 

 

 יֶשְׁנָהּ צִפּוֹר
 שֶׁמֵהַבֹּקֶר

כָּל לַיְלָה
אֵשׁ בַּשָּׁמַיִם
 
 
 
 

כָּל הַמַּיִם הָאֵלֶּה שֶׁמְּבַזְבְּזִים וְשֶׁזּוֹרְמִים,
בְּבָקְרֵי הַחֹרֶף, בְּהַמְתָּנָה לְמִקְלַחוֹת קָרוֹת,
בְּעָרִים גְּדוֹלוֹת, בְּבִנְיָנִים בְּנֵי מֵאָה קוֹמוֹת וְיוֹתֵר

 
דָּבָר לֹא פֻּעֲנַח. אַחֲרֵי שָׁנִים שֶׁל הִסְתַּכְּלוּת
הָרְמָזִים וְכָל הָעֲקֵבוֹת הוֹבִילוּ אֶל רֹאשִׁי בִּלְבַד.
כְּמוֹ הַמַּיִם שֶׁזּוֹרְמִים מִתַּחַת לְרַגְלַי חָלַף בִּי מַשֶּׁהוּ. לֹא יָכֹלְתִּי לְעוֹצְרוֹ.
בְּנַעֲלוֹ שֶׁל הַפְּרוֹפֶסוֹר מוֹרִיאַרְטִי הֻטְמְנָה סַכִּין שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לִצְפוֹת אֶת קִיוּמָה.
כְּשֶׁהַדְּבָרִים נָגְעוּ לִי, דַּוְקָא אָז הִבַּטְתִּי לְמָקוֹם אַחֵר.
מֵהִסְתַּכְּלוּת בַּטַּנְקִים הַנֶּעֱרָכִים אֲנִי מַסִּיק כִּי יֵשׁ סִכּוּי לְמִלְחָמָה.
מִלוֹנדוֹן וְעַד הֵנָּה מוֹבִילִים עִקְבוֹת בַּבֹּץ וּמִדָּתָם הִיא כְּמִדַּת רַגְלִי.
כֵּיצַד הֻצַּבְתִּי כָּאן וַעֲבוּר מַה אֵינִי יָכֹל כְּבָר לְהַגִּיד. כְּלוֹמַר
נִכְשָׁלְתִי בִּמְשִׁימָה שֶׁאַף לְהַגְדִּירָה אֵינִי יָכֹל.
אֲנִי מַקִּישׁ בְּמִקְטַרְתִי עַל מַעֲקֶה הַגֶּשֶׁר וּמַשְׁלִיךְ אוֹתָה אֶל הַגַּלִּים.
חוּט שֶׁל עָשָׁן נִמְשָׁך מִמֶּנָּה בְּמוֹרָד הַזֶּרֶם כְּמוֹ מִסְּפִינָה. כְּמוֹ מִתַּנּוּר.
כֹּחוֹת גְּדוֹלִים לְאֵין שִׁעוּר נָעִים עַתָּה אֶל יַעֲדָם.
 
 

לא, אי אפשר לראות עליו שהוא היה – שהוא היה והוא עדיין – מין ציפור קטנה ועגולה, ציפור שיר כנראה אבל אולי ציפור לא-שיר, לא במבט ראשון, לא במבט חטוף, קשה לראות את המקור שהוא תוחב לפלומתו, קשה לראות את הכנפיים שהוא בזמן שהוא לא שר כונס; קשה לראות את המעוף הזה, הרי הוא עף קרוב לכביש, לסוליות – כמו תִּיקָן-מַלְאָךְ, למען האמת, וגם נראֶה כמו תיקן, זה ג'וק למען האמת, קשה לראות. לכן לא מביטים ולא רואים.

 

24.1.2010

קְמֵלִים וּנְבוּלִים בְּכַד שָׁבוּר
אֲבָל מַשְׁקִים אוֹתָם
אֲבָל שָׂמִים אוֹתָם בַּשֶּׁמֶשׁ

אליזבת מוּרָווסְקִי

מתוך כתב העת "בלקבירד".

מאנגלית דרור בורשטיין

 

 
כְּפִי שֶׁאֲנִי זוֹכֶרֶת זֹאת

הַדֶּלֶת לֹא הִשְׁמִיעָה קוֹל, נִפְתְּחָה.

הָרִצְפָּה חָרְקָה, סְפִינַת מִפְרָשׂ עַתִּיקָה.

קֹר מֵהַמָּתְנַיִם וָמַטָה.

זְרוֹעוֹת תְּקוּעוֹת, בְּמַמְלַכְתִּי שֶׁלִּי.

הַצְּלִיל הַתָּפוּס שֶׁל הַשֶּׂה.

הָרֵיחַ הֶחָרִיף שֶׁל הַוִּיסְקִי.

הַכֶּתֶם כְּמוֹ כֶּתֶם לֵדָה.

קָרוֹב דַּיּוֹ לִנְשֹׁך אוֹתִי.

עַלִּיזוּתוֹ הַמְלֻכְלֶכֶת שֶׁל הַחַיָּל.

הִמָּלְטוּת אֶל הַחַלּוֹן בְּרָאשִׁי.

כְּוִיַּת הַשֹּׁרֶשׁ.

אֵרוּסִין שֶׁל שְׁאוֹל.

 
 
 

כְּרוּבִים עַל סַפְסְלֵי
רְחוֹב שְׁקוּעִים
קְצוּצֵי נוֹצוֹת
קְצוּצֵי שִׁנַּיִם

 

 
 

 
 
 

מרילין נלסון (תרגום של אִינגֶה פדרסון, דנמרק)

מתוך כתב העת blackbird, 2002
מאנגלית: דרור בורשטיין
 
 
תַּפּוּחֵי הָאֲדָמָה
 
בֵּית חוֹלִים. בְּגַנִּים
שׁוֹקְעִים צְהֻבִּים. מַיִם
עוֹמְדִים
מִתַּחַת לָעֵצִים.
 
בְּמִטָּה לְבָנָה שׁוֹכֵב
אָבִי בֶּן הָאַלְמָוֶת.
 
מֵאֲחוֹרִי עֵינֵינוּ הָעֲצוּמוֹת
אָנוּ צוֹחֲקִים בַּחֲרִיצוּת
מַשְׁלִיכִים עָלִים אֶל הָאֲוִיר
לְהוֹרִיד גֶּשֶׁם שֶׁל זָהָב.
כְּשֶׁאָנוּ רָצִים
רַגְלֵינוּ שׁוֹרְקוֹת.
 
בְּהַגִּיעַ הָעֶרֶב אָנוּ גּוֹרְפִים
אֶת הָאַשְׁפָּה בְּיַחַד,
מַדְלִיקִים מְדוּרָה.
 
בַּאֲוִיר מֵעַל לַלֶּהָבוֹת
פָּנָיו קְלוּפִים, רוֹעֲדִים, עֵירֹמִים
 
מַבָּטוֹ הֶחָטוּף בְּמַבָּטַי
לִפְנֵי שֶׁהוּא קוֹפֵא
 
תַּפּוּחֵי הָאֲדָמָה בָּרֶמֶץ
עֲבוּרִי