קטגוריה: שירה

שֶׁמֶשׁ מִבַּעַד לְעַנְנֵי עֶרֶב אָפֹרִים
אִישׁ בִּמְעִיל שָׁחֹר
נֶעֱצָר פִּתְאֹם בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב

על כפור חלון-רכבת זה
אני רושם באצבעי
סומי-אֶ ללא דיו
מעל ראשו של סוגיהארא
ירח מלא של אביב

קליגרפיה: קזואו אישיאי (2008)

עש-לילה של חורף

אני מכבה את מנורת הקריאה

הודף אל החלון הירח

* * * * *

שמש של חורף

מסע נמלים צפונה

בין שתי מרצפות רטובות

טִפּוֹת גֶּשֶׁם עַל סַפְסָל עֵץ
מִבַּעַד לְעָנָן מְטֻשְׁטָשׁ
חִפּוּשִׁית מַבִּיטָה בַּיָּרֵחַ

לפני כמה דקות הלכתי על פני המרפסת הפתוחה
של הבית. משם יכולתי לראות ולשמוע את המים,
ואת כל הדברים שקרו לי כל השנים האלה.
היה חם ושָקט. גאוּת ושפל חלפו.
שום ציפורים לא שרו. בעודי נשען כנגד המעקה
קורי עכביש נגעו במצחי.
נתפסו בשׂערי. איש לא יוכל להאשים אותי שהסתובבתי
ונכנסתי פנימה. לא היתה רוח. הים
היה שקט כמת. תליתי את קורי העכביש מן האהיל.
שם אני מתבונן בהם נרעדים מפעם לפעם כשנשימתי
נוגעת בהם. פתיל דק. סבוך.
עד מהרה, לפני שמישהו ישגיח,
אני אסתלק מכאן.

תרגם מאנגלית: דרור בורשטיין
מתוך הספר אולטרמרין (1986)

הניסיון למלא את המילה "ספטמבר" תוכן – נכשל. בחוץ היה חם מדי. אמור היה לבוא שינוי, השינוי התעכב. הוא הסתובב ברחובות עם ספר של בלזאק בתיק וניסה למצוא מקום לשבת ולקרוא, לשווא. חזר הביתה ובישל מרק כרוב. תקליטים של חברת ECM בזה אחר זה. עטיפות הסתיו, המוסיקה המלנכולית. ברדיו השמיעו משהו "מרוסיה הישנה", הוא עצר בצד להקשיב, אבל המוסיקה המשיכה עוד ועוד והוא נאלץ להמשיך בנסיעה. כאבים בכל הגוף. מרק כרוב, סיר מלא, המזגן פועל. ספטמבר, התרמית הגדולה של החרוז. החלומות לפנות בוקר מסתבכים. הוא חזר למקום עבודה ישן בעיר אחרת אחרי שנים של היעדרות. חיברו שם בחינות במתמטיקה ובערבית. המנהלת יושבת בחדרה החשוך, מנורת השולחן מאירה את רקתה מלמטה. אבל זה לא הפחיד אותו, היא היתה לבבית מאוד. היא אמרה בשמחה: "שמעתי שאתה זה ההוא שעזב את הסִפרוּת". "לא, מה פתאום, לא, יש לָךְ טעות", הוא אמר, אבל בלבו כבר ידע שהיא צודקת. בחלום אחר, מערכת מסועפת של מגלשות מובילה ממקום למקום, כמו בפארק המים שפיים, אבל בלי מים, ובכל העיר והארץ, כמו מערכת כבישים, אבל לצידה, מתחת רואים את הכבישים הרגילים ואת המכוניות, המגלשות הן לאנשים, במקום המדרכות כנראה. המגלשות מגיעות לפעמים לגובה רב. הנסיעה במהירות מטורפת, טסים ממש, בקושי רואים את האנשים. התחנה המרכזית היא ברחוב איינשטיין לקראת האוניברסיטה. שתי מעליות ושעון מחוגים גדול. איש לא יכול היה לומר לו על איזו מגלשה צריך לעלות. לבסוף נואש וזינק על אחת מהן, בתקווה לאלתר משהו לפי השילוט. אבל במהירות הזו מי יכול לקרוא משהו? מיד התחילה גלישה מהירה מאוד. פתאום חלף על פני סיבוב מוצא, אבל בכיוון ההפוך, כלומר לתל אביב. איך הגיע לשם? אנשים לכל מלוא העין צנופים כחבילות, חולפים ביעף, מחליפים מגלשה בצמתים ובמסעפים. כל העניין פועל בשקט גמור וללא תקלות. הוא אמר לעצמו שעדיף כבר לרדת, שככה אין סיכוי להגיע לשום מקום. אלא שגם לרדת מהמערכת המסובכת הזו של המגלשות זה לא קל. הוא חיפש איזה שלט. כשהתעורר לא זכר אם הצליח לצאת משם או לא.

[דרור בורשטיין]
 
בְּנִּסָּיוֹן לַחֲזֹר לַשִּׁירָה
קָרָאנוּ כָּל הַלַּיְלָה בְּאֶרֶץ הַשְּׁמָמָה
כּוֹס נִשְׁבְּרָה הִמְשַׁכְנוּ לִקְרֹא מְתַקְּנִים אֶת הַתִּרְגּוּם
וְאֶת הַפְּסַנְתֵּר מָתַי יְתַקְּנוּ אֶת הַפְּסַנְתֵּר לֹא יְתַקְּנוּ
מִמֵּילָא נָעוּל הַעֲבֵר אֶת הַמֶּלַח
מֵעֵבֶר לִקְצֵה הַשֻּׁלְחָן הָאוֹר חַלָּשׁ יוֹתֵר
מְנַסִּים לְהַדְבִּיק אֶת שִׁבְרֵי הַזְּכוּכִית
שׁוֹתִים מִן הַבַּקְבּוּק מַטִּים אֶת הַגָּרוֹן הוֹפְכִים אֶת הָעֵינַיִם
עָלִים יְבֵשִׁים מִן הַשְּׁבִיל דָּבְקוּ בַּסֻּלְיוֹת
מְטַאטְאִים וְזֶה מִיָּד חוֹזֵר הָרוּחַ חֲזָקָה
מִישֶׁהוּ אָמַר סְבִיב הַבַּיִת עֵצִים
מְתַקְּנִים אוֹתוֹ אוֹמְרִים עֵצִים אֲבָל גְּדוּעִים
פֵּרוֹת בּוֹעֲרִים שֶׁמֶן מִתְפַּצֵּחַ עָשׁ סוֹבֵב אֶת הָאוֹר מְשַׁדְּלִים אוֹתוֹ לְתוֹךְ הָאֵשׁ
אַחֵר אָמַר סְבִיב הַבַּיִת גֶּשֶׁם רַק הַבַּיִת יָבֵשׁ שֶׁבֶר עָנָן אַךְ הֶעָנָן שֶׁמֵּעַל הַבַּיִת שָׁלֵם
אֲחֵרִים אָמְרוּ הַהֶפֶךְ הַנָּכוֹן לִרְאָיָה הִצְבִּיעוּ עַל שְׂעָרָם הַדָּבוּק לַמֵּצַח
בָּאוֹר שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן כַּפּוֹת יָדַיִם מְטִילוֹת צֵל כְּלוֹמַר לֹא צֵל הוּא זֶה אֶלָּא כַּפּוֹת הַיָּדַיִם 
מִתַּחַת לַכִּסְאוֹת רוֹחֲצִים דְּרוֹרִים בַּחוֹל הוֹצִיאוּ חֲפִיסַת קְלָפִים אֵין אֹמֶץ לִפְתֹּחַ אֶת הַחֲפִיסָה
מִחוּץ לַבַּיִת עוֹצֶרֶת מְכוֹנִית הָאוֹפֶה הִגִּיעַ זְמַן חֲלֻקַּת הַלֶּחֶם יוֹנִים מְנַקְּרוֹת בַּמְּכוֹנִית הָרֵיקָה
פֵּרוּרֵי פֶּרֶג דְּבוּקִים לַצְּמִיגִים הָאוֹפֶה מַבְחִין בָּאוֹר שֶׁבְּחַלּוֹנֵנוּ מַאֲהִיל עַל עֵינָיו בְּעֵינָיו
פַּחַד שְׂעָרוֹ הִלְבִּין מִקֶּמַח וּמִצַּעַר הַשְּׁמוּעָה אוֹמֶרֶת בְּנוֹ נִשְׂרַף
בּוֹצֵעַ בַּעֲרָבִית לֶחֶם לִמְנַקֵּה הָרְחוֹבוֹת מְטַאֲטְאִים מְשִׁיבִים לוֹ בְּרָכָה בְּרוּסִית נִמְלֶצֶת
בָּרְחוֹב לְמַטָּה מְנִיחִים הַנֶּהָגִים אֶת מִכְסֵי הַמָּנוֹעַ פְּתוּחִים כָּל הַלַּיְלָה פּוֹלְטִים אֵד
לַעֲמֹד לְהַבִּיט מִחוּץ לַחַלּוֹן כְּשֶׁאֵין אִישׁ בַּחֶדֶר וְאֵין אִישׁ עוֹמֵד לָבוֹא
לְהַגִּישׁ אֶת הַכּוֹס הַשְּׁבוּרָה אֶת הַשְּׂפָתַיִם
צִלְלֵי יָדַיִם עַל צִלְלֵי סִפְרֵי שִׁירָה עַל הַשֻּׁלְחָן
כִּסְּאוֹת הֲפוּכִים עַל הַשֻּׁלְחָן עַל אֶחָד מֵהֶם יוֹשֵׁב מִישֶׁהוּ
נַסֵּה לְהוֹרִיד אֶת הַכִּסֵּא צְעָקָה תִּשָּׁמַע בַּחֶדֶר
מִלּוֹן יָשָׁן שֶׁדַּפָּיו דָּבְקוּ זֶה לְזֶה חֲרִיקַת הַמִּלּוֹן פְּרִידַת הַמִּלִּים
נִכְשַׁל הַנִּסָּיוֹן לַחֲזֹר אֶל הַשִּׁירָה
שְׂפָתַיִם פְּצוּעוֹת עָלִים נִרְמָסִים נוֹצוֹת בַּחוֹל נְסִיכִים עַל הַשֻּׁלְחָן בֹּץ לָבָן עַל הַכְּבִישׁ
 
 

פורסם בכתב העת שבו 16, 2006.

עַל הַמָּסָךְ
אֲנִי מַבִּיט בַּצִּיּוּר
מַחֲזוֹר שִׁירִים עַל פִּי בְּרוֹיגֶל
שֶׁיֵּשׁ המְכַנִּים 'הָאָב' אוֹ 'הַזָּקֵן'
רַעְיוֹן בִּלְתִּי מְקוֹרִי בַּעֲלִיל
אֶת הַצִּיּוּר צַיָּדִים בַּשֶּׁלֶג
אֲנִי מְכַנֶּה הַיּוֹם
טֶבַח הַחַפִּים מִפֶּשַׁע

כְּלָבִים אֵלּוּ
חֲנִיתוֹת אֵלּוּ
הַדַּקּוֹת – מְרֻכָּזִים כָּל כָּךְ בְּעַצְמָם
מְעַיְּנִים בַּשֶּׁלֶג כְּאִלּוּ נִכְתַּב עֲבוּרָם
לְעֵת עַתָּה, מִתְאַמְּצִים
לַעֲקֹר רֶגֶל
יִטְבְּחוּ בְּעוֹד 15- 20 דַּקּוֹת
בְּאוֹתָם חַפִּים מִפֶּשַׁע הַמַּחְלִיקִים עַל הַקֶּרַח
שָׁם לְמַטָּה
חַסְרֵי פָּנִים
קְטַנִּים כִּילָדִים
מִכֹּחַ הַפֶּרְסְפֶּקְטִיבָה

רֵאשִׁית יִפָּגְעוּ
הַקְּרוֹבִים אֵלֵינוּ בְּיוֹתֵר
אֵלּוּ שֶׁשְּׁבִיל הַשֶּׁלֶג
יַחְסֹם אֶת דַּרְכָּם בַּמְּנוּסָה
אוֹ-אָז תַּשִּׂיג יַד הַצַּיָּדִים
אֶת הַיֶּתֶר
הנִצּוֹלוֹת הַיְּחִידוֹת
שְׁתֵּי נָשִׁים – אַחַת בְּשִׂמְלָה אֲדֻמָּה
יִתָּכֵן שֶׁבְּתָא-הַמִּטְעָן מֻצְפָּן הַתִּינוֹק – אֵינֶנּוּ רוֹאִים –
שֶׁיַּחְלִיקוּ בְּמִזְחֶלֶת הָלְאָה מִשָּׁם, לְמִצְרַיִם לְמָשָׁל
אֶל מִחוּץ לַצִּיּוּר
אֶל צִיּוּר אַחֵר
וּכְמוֹהֶן – הָעוֹסְקִים בִּמְלֶאכֶת הָאֵשׁ
בַּפֻּנְדָּק, אֵלָיו יָשׁוּבוּ הַצַּיָּדִים
מִתְנַשְּׁפִים מִן הָעֲלִיָּּה בָּהָר
יַבִּיטוּ לְאָחוֹר בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה
הַתְּמוּנָה לֹא תִּשְׁתַּנֶּה הַרְבֵּה
מִשְׁטַח קֶרַח וְעָלָיו דְּמוּיוֹת זְעִירוֹת
צִפּוֹרִים שְׁחוֹרוֹת יִהְיוּ עַל הָעֵץ
בַּשָּׁמַיִם
בְּעִקָּר דְּמָמָה כְּמִקֹּדֶם
רַק הַפָּנִים הוּסְבוּ
רַק רַחַשׁ הָאֵשׁ הַנִּגֶּפֶת בָּרוּחַ
נְשִׁיפוֹת הַכְּלָבִים, לְשׁוֹנוֹת אֲדֻמּוֹת מְשֻׁרְבָּבוֹת
עַתָּה מֵרִים מִישֶׁהוּ מֵהֶם אֶת עֵינָיו וְרוֹאֶה
עַל מִשְׁטַח הַקֶּרַח הָרָחוֹק, מִיָּּמִין
כְּבָר נָפַל מִישֶׁהוּ וְנֶחְבַּט
כְּאוֹת עֲבוּרֵנוּ לְהַתְחִיל אוֹ
כְּתַחֲזִית שֶׁלְּעֵת עַתָּה אֵינָהּ אֶלָּא בְּגֶדֶר שַׁעֲשׁוּעַ

פורסם באתר "הגדה השמאלית", ספטמבר 2004

גִּשְׁמֵי קַיִץ
עַל גַּגוֹת מוֹנִיוֹת הַשֵּׁרוּת
מִטַּלְטֵל, נִשָּׂא, יָּרֵחַ אָדֹם

לֵיל אַלִּיפוּת הָעוֹלָם
בָּרְחוֹבוֹת, רוֹמְסוֹת עָלִים יְבֵשִׁים
מוֹנִיוֹת הַשֵּׁרוּת הָרֵיקוֹת