קטגוריה: שירה

נָמוּךְ, גּוּץ, קֵרֵחַ, מְמֻשְׁקָף, אַחַת מִצִּפָּרְנָיו שְׁחֹרָה
לֹא יוֹדֵעַ בְּדִיּוּק מָה הוּא אָמוּר לַעֲשׂוֹת אוֹ לוֹמַר וּבְעִקָּר לְמִי
כְּלוֹמַר יָדַע אֲבָל שָׁכַח – הוּא הוֹפֵךְ אֶת כַּפּוֹת יָדָיו הַצִּפָּרְנַיִם כְּלַפֵּי מַטָּה
לִפְעָמִים עוֹלִים זִכְרוֹנוֹת לְרֶגַע אֲבָל עַד שֶׁהוּא
נִגָּשׁ לֶאֱרֹז אֶת הַבְּגָדִים בַּמִּזְוָדָה
הַמּוּכָנָה תָּמִיד עַל כִּסֵּא חוּם בַּחֲדַר הַשֵּׁנָה
הוּא שׁוֹכֵחַ בִּשְׁבִיל מָה וּלְאָן
וְכָךְ הוּא מוֹצֵא אֶת עַצְמוֹ יוֹשֵׁב
עַל הַכִּסֵּא, הַמִּזְוָדָה עַל הַמִּטָּה
בְּתוֹכָהּ אַדֶּרֶת כְּבֵדָה צָעִיף גַּרְבֵּי צֶמֶר כַּדּוּר שֶׁלֶג
אֲבָל לְאָן בְּדִיּוּק כְּבָר לֹא יָדוּעַ צָפוֹנָה מִן הַסְּתָם צָפוֹנָה לֶהָרִים
הוּא חוֹלֵץ אֶת עַרְדָּלָיו הַמַּגָּפַיִם נִשְׁמָטִים
עַל כְּנָפַיִם אֵין מָה לְּדַבֵּר לֹא הִלָּה לֹא שַׁרְבִיט אֵשׁ
סִפּוּר הַהַסְוָאָה שֶׁלּוֹ שָׁחוּק – מְתַרְגֵּם בְּמַחְלֶקֶת תְּבִיעוֹת בְּחֶבְרַת בִּטּוּחַ גְּדוֹלָה
בָּהּ הוּא עוֹבֵד כְּבָר כַּמָּה מְאוֹת שָׁנִים, מִתְפַּטֵּר מִדֵּי כַּמָּה עֲשׂוֹרִים – לֹא לְעוֹרֵר חֲשָׁד
וְאָז חוֹזֵר, אַחֲרֵי חֻפְשָׁה אֲרֻכָּה
סְבוּרִים שֶׁהוּא נִרְאֶה מֻכָּר אֲבָל
בַּיְּכֹלֶת לְהִשְׁתַּנוֹת-מְעַט הוּא עוֹד מַחֲזִיק
מְקַבְּלִים אוֹתוֹ כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ
מַקְצִים לוֹ אֶת אוֹתוֹ הַחֶדֶר שֶׁבְּסוֹף הַמִּסְדְּרוֹן
הוּא מַתְחִיל מִיָּד לְטַפֵּל בַּמִּקְרִים הַדְּחוּפִים
יוֹם אֶחָד הוּא מַגִּישׁ אֶת הִתְפַּטְּרוּתוֹ הַמַּפְתִּיעָה
הַחֶבְרָה מַמְשִׁיכָה לִפְעֹל הַשֻּׁתָּפִים מִזְדַּקְּנִים מֵתִים הוּא נוֹכֵחַ בְּכָל הַהַלְוָיוֹת
אַחֲרֵי עֶשְׂרִים חֲמִשִּׁים שָׁנָה הוּא חוֹזֵר מְעַדְכֵּן אֶת קוֹרוֹת הַחַיִּים
בַּלֵּילוֹת הוּא מַבִּיט בַּמִּזְוָדָה הַמְּשֻׁבֶּצֶת בַּחֲלֻדַּת הַמַּנְעוּלִים
עֵדוּת יְחִידָה לַעֲבוֹדָתוֹ הָאֲמִתִּית
בַּתַּחְתִּית הַכְּפוּלָה הוּא נִזְכָּר לִפְעָמִים
תְּפוּרִים כַּמָּה דַּפִּים רְשִׁימוֹת הוֹרָאוֹת הַשִּׁירִים הַיְּשָׁנִים חוֹבֶרֶת תָּוִים
הוּא יוֹשֵׁב עַל הַגַּג בְּדִירָה בְּעִיר כְּמוֹ חֲדֵרָה טְבֶרְיָה
מְעַיֵּן בַּיָּרֵחַ אוֹ בֶּעָנָן כְּאָדָם הַמֵּצִיץ בְּחוֹר מַנְעוּל
וּמְגַלֶּה עַד כַּמָּה גָּדוֹל מִדַּי הַמַּפְתֵּחַ הַיָּשָׁן
הוּא רָאָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת נִבְנֵית הוּא יִרְאֶה אֶת הַהֶמְשֵׁךְ
אֵין הוּא יוֹדֵעַ יוֹתֵר מֵאִתָּנוּ – אֵין הוּא מַלְאַךְ-נָבִיא
אֶלָּא שָׁלִיחַ מִן הַסּוּג הַנָּפוֹץ הַרְבֵּה יוֹתֵר
כְּלִי שִׁמּוּשִׁי בִּידֵי כֹּחַ שֶׁאֵין הוּא יוֹדֵעַ עָלָיו יוֹתֵר מִן הַנִּדְרָשׁ
כְּלוֹמַר לֹא יוֹתֵר מִמֵּךְ וּמִמֶּנִּי
יוֹם אֶחָד נִקְרָא אֶל הַמִּשְׂרָד
נָתְנוּ בְּיָדָיו כַּמָּה נְיָרוֹת, הִלְבִּישׁוּ בַּחֲלִיפָה הַזֹּאת
אַחַת לְכַמָּה מְאוֹת שָׁנִים הוּא חוֹרֵג מִמִּנְהָגוֹ וּפוֹעֵל
מַצִּיל חָתוּל – שׁוֹפֵךְ מַיִם לְיַד פֶּרַח – מַעֲבִיר יַלְדָּה אֶת הַכְּבִישׁ – לוֹחֵשׁ עַל אָזְנוֹ שֶׁל רוֹפֵא
אַחֲרֵי מְאֹרָע כָּזֶה הוּא נִדְרָשׁ לִמְנוּחָה – מְנוּחָה אֲרֻכָּה
אֵלּוּ הָעוֹנוֹת הַמֵּתוֹת הָעִדָּנִים הַקְּפוּאִים שֶׁבַע הַשָּׁנִים הָרָעוֹת
אֶת הַמִּזְוָדָה מָצָא מֻשְׁלֶכֶת בָּעִיר לְיַד אֲתַר בְּנִיָּה
הָאַדֶּרֶת הַמַּגָּפַיִם גַּרְבֵּי הַצֶּמֶר הַצָּעִיף הַצָּהֹב הַמָּהוּהַּ הַכַּדּוּר
בְּגָדִים שֶׁהִשְׁלִיךְ מִישֶׁהוּ מִדִּירָה שֶׁהִתְפַּנְּתָה בְּבַת-אַחַת
יֶשְׁנָם יָמִים בָּהֶם הַשִּׁכְחָה כֹּה עֲמֻקָּה עַד שֶׁהוּא מַתְחִיל לְהַאֲמִין
לַסִּפּוּר עַל הַמְּתַרְגֵּם הַפָּקִיד הַבִּטּוּחַ הַנְּזָקִים
כְּמִי שֶׁצּוֹבֵט אֶת עַצְמוֹ בַּחֲלוֹם הוּא אָז קָם מִן הַמִּכְתָּבָה הָעַתִּיקָה שֶׁלּוֹ
מֵנִיחַ אֶת הָעִפָּרוֹן בֵּין דַּפֵּי הַפִּנְקָס הַכָּתוּב – כָּתוּב בִּצְפִיפוּת
וְעוֹבֵר דֶּרֶךְ הַקִּיר

פָּנָס רְחוֹב כָּבוּי – יָרֵחַ
שְׁתֵּי מוֹדָעוֹת אֵבֶל
זוֹ עַל-גַּבֵּי זוֹ

אינו אובד בגשם
אינו אובד ברוח
אינו אובד בשלג או בחום הקיץ
בעל גוף בריא
ללא מאוויים
לעולם אינו כועס
תמיד מחייך בנועם
בכל יום אוכל ארבע מנות של אורז חם
מרק מיסו וכמה ירקות
לכל הדברים
ללא שיפוט
מתבונן ומקשיב היטב ומבין
ואז אינו שוכח
בצל שדה חורשת האורן
נמצא בבקתת סכך קטנה
אם יש במזרח ילד חולה
הולך ומטפל בו
אִם יש במערב אֵם עיפה
הולך ונושא אלומות אורז על שכמו
ואם בדרום אדם עומד לפני מותו
הולך ואומר לו שאל לו לפחד
אם בצפון יש מריבה או תביעה משפטית
אומר להם חידלו משטויות
כשיש בצורת הדמעות זולגות
כשבקיץ קריר מהלך מודאג
מכונה טיפש על ידי כולם
לא מוערך
לא מגונה
כזה אדם
הייתי רוצה להיות

קנג'י מיאזאווה
תרגום מיפנית: מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית

שיר מתוך תערוכת הקליגרפיה "לבן מרחף" של קזואו אישיאי, מוזיאון טיקוטין, חיפה. התערוכה ננעלת בשבת, 21.7.07. 

 

סוֹף שְׁנַת הַלִּמּוּדִים
מְעַט מֵעַל לַמִּדְרָכָה
עֲנָנִים – סְנוּנִיוֹת 

חֲנוּת יְרָקוֹת בָּאָבִיב –
אֲנִי מַצְבִּיעַ עַל זֶה
וְעַל זֶה

מעל ראשי – שני חצאי ירח 
לא אשליך אֶתכן
נעליי הישנות

אוטובוס ארוך בגשם
אני מוחק את שמי
מזגוגית החלון הקרה

ימים אחרונים של השנה –
ילדים במעילים קצרים
לצד חצי איש שלג

במכונית – בחניון – אוחֵז בהגה –
בין ערבּיים – קור – כאב עמוּם –
לפתע פתאום – המציאוּת

 

חלון קר לִפנות בוקר

פירות עבי קליפה

על צמרות עצים נמוכים